1. במסגרת תביעה לפינוי מושכר שמנהלת המבקשת כנגד המשיבות, עותרת המשיבה ליתן צו זמני, בגדרו מבוקש "לאשר לתובעת לתפוס חזקה בחלקים במושכר אשר אינם מאוכלסים ואשר עומדים נכון למועד כתיבת בקשה זו- נטושים, ולהשכירם לצדדי ג'". זוהי הבקשה המונחת לפניי, ואשר המשיבות מתנגדות לה נחרצות.
2. בפתח בקשתה טענה המבקשת כי בקשתה מוגשת "מתוך ניסיון להקטין הנזק כאשר במשך חודשים רבים עומד נכס מסחרי אשר יש בו כדי להניב רווחים, נטוש ושומם".
עובדות רקע:
3. המבקשת- היא התובעת בתביעה העיקרית, היא החוכרת של תחנת תדלוק "ענבר" בסמוך לחדרה, נכס הידוע כחלקות 1 ו- 2 בגוש 10044 ובו בניין מסחרי. אין חולקין כי בין התובעת לבין המשיבה מס' 1 (להלן: "
המשיבה") נכרתו הסכמים להשכרת המבנה המסחרי (המבנה המסחרי יקרא להלן : "
המושכר") ששטחו הכולל הוא 583 מ"ר.
4. המושכר מורכב ממספר יחידות: מסעדה איטלקית "גרניטה", שפועלת עד היום; שטח ששימש כבית קפה, וחנות נוחות.
5. בבקשה לצו זמני טוענת המבקשת כי המשיבות או מי מהן או מי מטעמן מפעילות את המסעדה ששטחה מהווה כ- 60% משטח המושכר, אולם מזה מספר חודשים עומד יתרת שטח המושכר - המשתרע על כ- 193 מ"ר - נטוש (סעיף 3 לבקשה למתן צו זמני).
6. לטענת המבקשת המשיבות לא משלמות את דמי השכירות המוסכמים בהסכם השכירות בין המבקשת לבין המשיבה, המשיבות אינן מפנות את השטח בכללותו, ואף נמנעה מן המבקשת הזכות להשכיר את הנכס לאחר. מצב דברים זה גורם למבקשת נזקים כספיים שניתן להקטינם ע"י היעתרות לבקשה. לטענת המבקשת, מאז חודש 6/2010 לא קיבלה דמי שכירות ועל כן בכל יום שעובר נגרם למבקשת נזק מאחר ואינה יכולה לנצל את הנכס או להקטין את נזקיה. לטענת המבקשת, הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי המשיבה אינה יכולה להשכיר את הנכס לצד ג'.
7. מאידך, טוענות המשיבות, כי יש לדחות את הבקשה. לטענתן, הבקשה נועדה להשיג את הסעד הסופי לו עותרת המבקשת בתביעת הפינוי - הלא הוא סעד הפינוי. לטענת המשיבה היעתרות לבקשה תוביל למצב שבו תזכה המבקשת בנכס שבו השקיעה המשיבה למעלה ממיליון ש"ח (ראו האמור בסעיפים 1-3 לתגובת המשיבות) - מקום שלמשיבה זכות לשהות במושכר עד ליום 30.7.2014 וככל שתחליט המשיבה לממש את האופציה שניתנה לה בהסכם, אמורה הרי תעמוד לה הזכות להחזיק במושכר לחמש שנים נוספות.
8. עוד טוענות המשיבה, כי המבקשת חייבת לה סכומי כסף העולים על חובה של המשיבה למבקשת, כפי שעולה מתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת במסגרת ת.א 47508-03-10 (בית המשפט השלום חדרה) המתבררת בפני כבוד השופטת ק' אניספלד.
9. עובדה נוספת הראויה לציון ואשר עולה מתגובת המשיבות, היא שהמשיבה אמורה היתה למצוא שוכר חלופי על מנת שתפוצה בגין הסכומים שהשקיעה בנכס, אלא שהמבקשת סירבה להשכיר את הנכס לשוכרים שהופנו אליה ע"י המשיבה.
10. נראה, כי לא ניתן לפנות להכרעה ללא סקירת התביעות ההדדיות שהגישו הצדדים - האחד כנגד משנהו. המבקשת שלפניי הגישה כנגד המשיבות תביעה לפינוי מושכר, בגדרה טענה כי המשיבה הפרה את ההסכם כאשר לא שילמה את דמי השכירות, ונותרה חייבת סכומי כסף גדולים בגין דמי שכירות. לטענת המבקשת, נותרה המשיבה חייבת דמי שכירות נכון ליום הגשת התביעה בסך 162,748 ש"ח (ראו סעיף 47 לכתב התביעה).
11. עוד טוענת המבקשת כי ההסכם הופר לאחר שגילתה כי המשיבה או מי מטעמה זייפו חתימת המבקשת על הסכמים, לרבות מסמך המתיימר להיות הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 19.8.2008, שבו הסכימה המבקשת, כביכול, כי המשיבה תערוך הסכמי הפעלה עם צדדי ג' ובתנאי שזכויות המבקשת תישמרנה.
12. בנוסף, טוענת המבקשת כי היא היתה רשאית לבטל את ההסכם לאחר שהמשיבה השכירה לצדדי ג' חלק מן המושכר (בהקשר זה יצויין כי התביעה הוגשה תחילה כנגד שוכרים במקום).
13. המבקשת טענה כי היא שלחה מכתב המודיע על ביטול ההסכם עוד ביום 18.4.2010 (נספח כ"ט לכתב התביעה).
14. המשיבות טוענות כי דין התביעה שהגישה המבקשת דחייה, וכי בטרם תוגש תביעת המבקשת הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשת בתיק מס' 47508-03-10 בגדרה עתרה לפיצוי בסך 390,000 ש"ח (הוא כתב התביעה המצורף לכתב ההגנה שהגישה המשיבה). בכתב התביעה מגוללת המשיבה את ההפרות החוזרות והנשנות מצד המבקשת את הסכם השכירות בין הצדדים. לטענת המשיבה היא נאלצה להוציא כספים לצורך השימוש במושכר ותיקון ליקויים בו, מקום שסכומים אלה היו אמורים להיות משולמים ע"י המבקשת, וסכום זה מגיע, כך לשיטת המשיבה לכדי סך 190,000 ש"ח. כמו-כן בכתב התביעה הנ"ל עתרה המשיבה לפסוק לה פיצויים בגין הפסדים כספיים כתוצאה מן ההפרה הנ"ל בסך 200,000 ש"ח.
15. לטענת המשיבה מעולם לא זייפה הסכמים כלשהם- וכי אין היא חייבת למבקשת מאומה מאחר שהסכומים שהמבקשת חייבת לה, עולים על הסכומים אותם חייבת היא למבקשת בגין דמי השכירות.
הכרעה:
16. בישיבה שהתקיימה נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
17. בטרם אכריע בטענות הצדדים, אדגיש כי הדברים אותם אקבע להלן הם לכאורה בלבד, לצורך דיון בבקשה לצו מניעה זמני ואין בהם משום קביעת עמדה באשר לגורלה של התביעה גופא.