רקע
1. התביעה שנדונה בפני היתה תביעה לפינוי מושכר, חנות ברחוב היקב 12/7 בראשון לציון (להלן:
"החנות"), שהושכרה לנתבע על ידי התובעים לפי הסכם שכירות מיום 5.9.10 (להלן:
"הסכם השכירות").
2. ביום 14.11.11 ניתן פסק דין המקבל את התביעה בהעדר התייצבותו של הנתבע בבית המשפט (להלן:
"פסק הדין").
3. ביום 16.11.11 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין (להלן:
"בקשת הביטול"). לדבריו, ביום הדיון שהה עם בתו הקטנה שסבלה מחום גבוה במרפאת קופת חולים ובבית, ומאז ועד הגשת הבקשה נסע עם בת חולה אחרת לבית חולים "הדסה", מה גם שאף הוא היה חולה עם חום גבוה.
לגופה של תביעה ציין הנתבע בבקשתו כי איחוריו בתשלום דמי השכירות היו מזעריים וקצרים והוא ביצע תשלומים אלה באופן מהיר.
כן ציין הנתבע כי החנות הינה מטה לחמו וכי השקיע בה השקעה גדולה מאד, וברצונו להציע פתרונות לקיום החוזה.
4. התובעים הגישו תגובה והתנגדו לקבלת הבקשה. הם טענו כי אין הצדקה למחדל אי ההתייצבות, כי קיימת הודאה של הנתבע בהפרת חוזה, כי הפרת החוזה היא הפרה נמשכת, וכי אין לנתבע סיכויי הגנה.
5. דיון בבקשה התקיים ביום 22.11.11. בדיון זה נבחנו תחילה האפשרויות להשגת הסדר בין הצדדים, אך הנסיונות להשיג הסדר כזה לא צלחו.
לאחר מכן, ומשהוברר כי תגובת התובעים לא נמסרה לנתבע קודם לדיון, הציע בית המשפט כי הדיון בבקשה יידחה בכשבוע ימים, על מנת שיהא בידי הנתבע להיערך לדיון וגם להסתייע בשירותי עורך דין.
ואולם, הנתבע דחה הצעה זו וביקש כי הדיון יתקיים כפי שנקבע מראש.
לפיכך התקיים הדיון בבקשה במועדו. הדיון היה ארוך יחסית (מספר שעות) ובו נחקרו הן התובע והן הנתבע על תצהיריהם ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם.
דיון והכרעה
6. בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, שאלת הסיבה למחדל אי ההתייצבות הינה שאלה משנית בחשיבותה. הטעם העיקרי בו יתחשב בבית המשפט בדונו בבקשה מעין זו הינו סיכויי ההצלחה של הנתבע להתגונן מפני התביעה, אם יבוטל פסק הדין.
7. לפיכך, והגם שנראה לבית המשפט כי יכול היה הנתבע להתייצב לדיון ביום 14.11.11, או לפחות להודיע לבית המשפט מבעוד מועד כי אין הוא יכול להתייצב לדיון עקב מחלת בתו (לפי המסמכים הרפואיים שצורפו, הביקור במרפאה נערך בשעה 8:54 בעוד הדיון היה קבוע לשעה 13:30), לא יעמוד מחדל אי ההתייצבות למכשול מפני ביטול פסק הדין.
8. שונים הם פני הדברים בכל הקשור לסיכויי ההצלחה של הנתבע בהגנתו, שכן השתכנעתי כי סיכויים אלה אינם קיימים וכי פסק דין של פינוי היה ניתן גם אם הדיון היה מתקיים במועדו בנוכחות הנתבע.
יש לציין כי בדיון בבקשה לביטול פסק הדין איפשרתי חקירות ארוכות יחסית
כאילו התקיים דיון לגופה של התביעה
, ומסקנתי האמורה לעיל אינה נסמכת, אפוא, על הערכה כי סיכויי ההגנה אינם טובים אלא על קביעה של ממש. הדברים יוסברו להלן.
9. דמי השכירות לפי הסכם השכירות היו סך של 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ בשנת השכירות הראשונה, וסך של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ בשנת השכירות השניה.
טענות התובעים בתביעתם היו כי הנתבע איחר במהלך שנת השכירות הראשונה (מתוך 3 שנים) בתשלום דמי השכירות, ולקראת סוף שנת שכירות זו, חזר שיק על סך של 16,240 ש"ח בגין שני חודשי השכירות האחרונים (יולי - אוגוסט 2011), כאשר הנתבע משלם ביום 14.8.11 סך של 5,000 ש"ח על חשבון חוב זה ולא יותר מכך, עד כי התובעים נאלצו לממש ערבות בנקאית שהיתה בידם על מנת לגבות את יתרת הסכום. לאחר מכן המשיך הנתבע לאחר בתשלום דמי השכירות, לא הפקיד בידי התובעים ערבות בנקאית חליפית וכן לא מסר בידם שיקים מראש לשנת השכירות השניה, כפי שהתחייב לעשות לפי חוזה השכירות.
10. טענותיו של הנתבע היו כי התובעים דורשים את פינויו מאחר והתובע 1 (שייקרא להלן:
"המשכיר") דרש ממנו לשלם כל חודש 2,000 ש"ח ב"שחור", ונוכח סירובו של הנתבע לכך. כן טען הנתבע כי בחודשים יולי ואוגוסט 2011 חלה האטה משמעותית במשק, המחזור בחנות ירד באופן ניכר, ולא היה בידי הנתבע לשלם את דמי השכירות והוא ביקש מהמשכיר לדחות את התשלום, אך המשכיר סירב לכך, וכל תחנוניו של הנתבע לא עזרו. עקב חילוט הערבות הבנקאית, נאלץ להחזיר לאם אשתו (שמסרה לו את הערבות הבנקאית) את הסכום שחולט, ולא היה בידו למסור ערבות בנקאית חדשה. הקשיים הכלכליים גרמו לו להוסיף ולאחר בתשלום דמי השכירות.