1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 31.12.2013 בהמשך לדחיית בקשתו של המבקש למתן רשות להגן.
2. בהחלטתי מיום 31.10.2013 קבעתי כי בקשתו של המבקש להאריך את המועד להגשת בקשה למתן רשות להגן, שבמקור הוגשה כבקשה להארכת מועד לצורך הגשת התנגדות לתביעה על סכום קצוב, ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, תידון בפני במעמד הצדדים ובאי כוחם בדיון שיערך ביום 31.12.2013, בשעה 11:30.
3. במועד שנקבע לדיון התייצבו באולם בית המשפט מתמחה ממשרד באת כוחו של המבקש, וכן באת כוחה של המשיבה.
יש לציין כי המבקש כלל לא התייצב לדיון, והדבר צוין בפרוטוקול הדיון.
מר ממן, מתמחה ממשרד באת כוח המבקש, הודיע כי היא מתעכבת בדיון בבית הדין האזורי לעבודה, וכן הודיע כי- " המבקש שהוא בעלה לא הופיע לדיון מכיוון שהוא בעבודה".
בחלוף יותר משעה של המתנה, ובהמשך לבקשתה של באת כוח המשיבה, ראיתי לנכון ליתן החלטה בעניין דחיית הבקשות התלויות ועומדות מטעמו של המבקש, המשך ההליכים בתיק ההוצאה לפועל המקושר, וחיובו של המבקש בהוצאות.
4. המבקש טען בבקשתו לביטול פסק הדין, בתמצית, כי לא היה באפשרותה של באת כוחו להתייצב לדיון במועד, מכיוון שבאותה העת הייתה בדיון אחר בבית הדין לעבודה, ונבצר ממנה לצאת מהדיון, ולפיכך הגיע באיחור ניכר לדיון בתיק זה, ועם סיומו. כן נטען כי המבקש שילם את החוב הנטען כלפיו ואי ביטול ההחלטה יגרום לתוצאה שאינה מידתית, תוך שהמבקשת תצא נשכרת מכך שלא כדין.
5. המשיבה, באמצעות באי כוחה, טענה בתגובה מטעמה, בתמצית, כי הבקשה לביטול ההחלטה לא נתמכה בתצהיר לאימות הטענות העובדתיות שהועלו בה, ומטעם זה בלבד יש לדחותה, שכן הועלו בה טענות שבעובדה. המבקש כלל לא טרח להתייצב לדיון שנקבע, ולפיכך לא ניתנה לבאת כוח המשיבה הזדמנות לחקור אותו על תצהירו. לבקשות המבקש להארכת המועד, וכן למתן רשות להגן, צורף תצהיר על דרך ההפניה, ולכן לא נתמכו בתצהיר כדין. הדיון נערך במעמד הצדדים, ולכן אין להידרש לבקשה לביטול ההחלטה, בבחינת החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ולכל היותר היה על המבקש לנקוט בהליך של ערעור על ההחלטה.
6. המבקש הגיש תשובה מטעמו והתייחס לחלק מטענות המשיבה.
7. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון לדחות את הבקשה, מהטעמים שיפורטו להלן.
8. לא מצאתי לנכון לקבל את טענת המשיבה כי אין מקום להידרש לבקשה לביטול פסק הדין מהטעם שניתנה במעמד שני הצדדים, מכיוון שהמבקש עצמו כלל לא התייצב , ולא נכח בדיון, ותפקידו של מר ממן, שהנו מתמחה במשרד באת כוח המבקש, התמצה במתן הודעה שלפיה באת כוח המבקש תאחר בשל דיון אחר בבית הדין האזורי לעבודה, ולא מצאתי כי הוגשה בקשה להתיר לו לייצג את המבקש, על פי הכללים שנקבעו בדין לצורך עניין זה.
9. ככל שהדברים היו תלויים באי התייצבותה של באת כוח המבקש לדיון בשעה היעודה, הרי שהייתי שוקל בחיוב את ביטול פסק הדין, ולו מהטעם שבאת כוח המבקש מצאה לנכון לשלוח לדיון מתמחה ממשרדה להודיע על האיחור והסיבה לכך.
עם זאת, וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בהחלטה שביטולה מבוקש, הטעמים למתן ההחלטה חורגים מעניין זה.
10. יש לציין כי המבקש כלל לא טרח להתייצב לדיון בבית המשפט, ומר ממן הודיע לפרוטוקול הדיון כי- " המבקש שהוא בעלה לא הופיע לדיון מכיוון שהוא בעבודה". לא מצאתי בבקשה לביטול פסק הדין, או בתשובה מטעם המבקש, הסבר כלשהוא לגבי היעדרותו של המבקש מהדיון, או התייחסות לטענות שהעלתה המשיבה באשר לנפקות המשפטית והמעשית של אי התייצבותו לדיון.
11. משמעות אי התייצבותו של המבקש לדיון, כאשר אין חולק כי ידע על הדיון, ומבלי שניתן לכך כל הסבר, הינה, כי תצהירו אינו עומד בפני בית המשפט, ולפיכך אין מקום להתייחס לטענות שבעובדה שהועלו בבקשותיו להארכת המועד, ולמתן רשות להגן.
12. מכיוון שהטעמים שהועלו מטעם המבקש בבקשותיו, לצורך הארכת המועד, ומתן רשות להגן, הינם טעמים שבעובדה, הרי שבהעדר התייצבות מטעמו, דין בקשותיו להידחות.
" אי- התייצבות לחקירה מחייבת התעלמות מהתצהיר; התעלמות מהתצהיר כמוה כדחיית הבקשה לרשות להגן" (אורי גורן. סוגיות בסדר דין אזרחי. מהדורה עשירית. עמוד 411).
במצב דברים זה, גם אם באת כוח המבקש הייתה מתייצבת לדיון בשעה היעודה, הרי שבהעדר התייצבות מטעם המבקש, היה מקום להורות על דחיית בקשותיו.
13. מעבר לכך, תצהירו של המבקש שתמך בבקשותיו להארכת המועד, ולמתן רשות להגן, נערך על דרך ההפניה, בעוד שהיה מקום להגיש תצהיר מפורט, ומן הראוי היה להגיש תצהיר התומך בנפרד בכל אחת מהבקשות.