ת"ת
בית משפט השלום ירושלים
|
52133-12-12
23/01/2013
|
בפני השופט:
סיגל אלבו רשמת בכירה
|
| - נגד - |
התובע:
עבד אללה אבו קטיש
|
הנתבע:
נוהא ברקאת
|
| החלטה |
בפני בקשה להארכת מועד לביצוע תביעה על סכום קצוב בצירוף התנגדות.
1. המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד המבקש לתשלום דמי שכירות בהתאם להסכם השכירות שנכרת בין הצדדים. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקש ביום 10.10.12.
2. ביום 24.12.12 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.
3. בתצהיר התומך בבקשה טוען המבקש, כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לא נמסרה לידיו או למי מטעמו.
4. לגופה של התביעה, טוען המבקש כי הגיש תביעה כספית נגד המשיבה במסגרת ת.א. 35230-09-12 בגדרה ביקש לקזז את סכום התביעה מדמי הנזק אשר נגרמו לו על ידי המשיב. כך טוען המבקש, כי ביום 15.11.10 נחתם בינו לבין המשיבה הסכם שכירות לתקופה של שנה, הניתנת להארכה בעל-פה. בתום שנת השכירות הראשונה הוארך ההסכם. המבקש טוען כי מיום כריתת חוזה השכירות שילם למשיבה את דמי השכירות במועדים הקבועים בהסכם. בהתאם לבקשת המשיבה, הפקיד המבקש בידי המשיבה שיקים להבטחת התשלומים, כאשר במקביל שולם הסכום במזומן. בשל קשיים כלכליים פנה המבקש בתום הרבעון הראשון של שנת 2012 וביקש מהמשיבה לדחות את מועד הפרעון של דמי השכירות לרבעון השני של 2012 עד ליום 15.6.12 והמשיבה הסכימה לכך. לאחר מס' ימים הופתע המבקש לקבל מב"כ המשיבה דרישה לתשלום דמי השכירות עבור הרבעון השני בניגוד למה שהוסכם. המבקש פנה למשיבה, וזה אישר את ההסכמה. בסופו של יום, קיבל המבקש ביום 20.5.12 הודעה לפינוי המושכר.
5. המבקש טוען כי המשיבה הפרה את הסכם השכירות משהגיש תביעה לפינוי המושכר, שכן בהתאם להוראת סעיף 8 להסכם השכירות היה על המשיבה למסור למבקש הודעה מראש של 60 יום, וכי הופעל על המבקש לחץ פסול לפינוי המושכר. עוד טוען המבקש, כי בהסכם השכירות אין סנקציה בגין אי תשלום דמי השכירות במועד ואין סעיף המונע מהצדדים להגיע להסכמה בעל-פה בדבר דחיית מועד התשלום. כן טוען המבקש, כי הוסכם בין הצדדים כי יבצע שיפוץ במושכר, תוך קיזוז שכר העבודה מתשלום דמי השכירות וכי ביצע שיפוץ בעלות של 7,626 ש"ח. לטענתו, הוא זכאי לקזז מסכום התביעה את הנזקים שנגרמו לו בשל פינויו שלא כדין וכן את עלות השיפוץ.
6. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית טוענת המשיבה, כי האזהרה נמסרה לידי אחיו של המבקש ביום 10.10.12 וזה סרב לחתום על אישור המסירה. אף לפני הגשת התביעה נשלחה התראה למבקש, אשר התקבלה אצלו.
7. לגופה של ההתנגדות טוענת המשיבה, כי הנימוק היחיד להתנגדותו של המבקש הוא כוונתו לקזז סכום שעדין לא נפסק בתביעה שהגיש המבקש נגדה, וזאת מהסכום הקצוב של דמי השכירות שעליו לשלם למשיבה על התקופה שבין הגשת התביעה לפינוי ועד לפינוי בפועל.
8. ראשית נשאלת השאלה האם הומצאה אזהרה למבקש כדין? מאישור המסירה שצורף לתגובת המשיבה ותצהירו של המוסר עולה, כי האזהרה הומצאה לאחיו של המבקש בטענה כי הוא מורשה של הנמען. לא ברור על סמך מה נקבע כי אחיו של המבקש הוא מורשה לקבלת כתב בי-דין עבור המבקש. כך, אין טענה כי אחיו של המבקש מוסמך לקבל עבורו כתבי בי-דין, או כי הוא מתגורר עמו וכל שנטען כי אחיו של המבקש עובד עמו. לפיכך, אני קובעת כי ההמצאה לידי אחיו של המבקש אינה המצאה כדין ועל כן יש לקבל את טענת המבקש כי ההתנגדות הוגשה במועד.
9. אשר להתנגדות גופה, הרי שהמבקש העלה טענת קיזוז שבגינה אף הגיש תביעה נפרדת כנגד המשיבה. על טענה זו חולשת הוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובעת כי:
"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים."
10. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בעסקה אחת הרי שהמבקש רשאי להעלות את טענת הקיזוז כטענת הגנה בפני התביעה.
11. לאור האמור, אני מורה על קבלת ההתנגדות.
12. לנוכח סכום התביעה היא תישמע בסדר דין מהיר והצדדים ינהגו כדלקמן:
התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על-פי דין.
הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור.
היה והתובעת לא תגיש את המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתה.
ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.