בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב אשר הוגשה נגד המבקשת בגין חוב על סך 3,066 ש"ח, אשר נוצר בשל קבלת שירותי תקשורת עבורם לא שילמה המבקשת.
המבקשת טענה בתצהירה, כי לא התקשרה בהסכם עם המשיבה ולא הזמינה את שירותיה, אלא בעלה הוא שהתקשר בהסכם, ואילו המבקשת רק חתמה על הוראת קבע לצורך ביצוע התשלום, לאחר שנאמר לה, כי יהיה חיוב חודשי בסך של 30 ש"ח בלבד.
בדיון שהתקיים בפני נחקרו המבקשת ובעלה על תצהירים. מחקירתם התברר, כי הם מנהלים משק בית משותף ולמעשה אין משמעות של ממש לשאלה מי מבין השניים התקשר בהסכם ומי אמור לשלם עבור חוב שנוצר, ככל שנוצר. מאחר ואין חולק כי המבקשת חתמה על הוראת הקבע, הרי שבכך התחייבה לשלם עבור שירותי המשיבה, והעדר חתימה על הסכם אינו פוגע בהתחייבות זו, לכאורה. הואיל ובעלה של המבקשת הביע הסכמתו לשמש כנתבע בתיק זה, הגם כי ביקש להחליף את אשתו במעמד זה, אני סבורה כי יש להתיר למשיבה, כבקשתה, לצרפו כנתבע בכתב התביעה.
לגופו של עניין, בתצהיר המבקשת נטען, כי היתה אמורה לשלם באמצעות הוראת הקבע סכום חודשי של 30 ש"ח בלבד. בעניין זה הגיש בעלה של המבקשת בעת הדיון מסמך של המשיבה (סומן מב/1), בו פורטו תנאי שירות הטלפון הביתי VOB, אשר בעלה של המבקשת הודה, כי הזמין מהמשיבה ואף עשה בו שימוש. לטענתו, קיבל חבילה של 3,000 דקות תמורת תשלום חודשי של 30 ש"ח, כפי שהוסף בכתב יד על גבי הטופס בהמשך לשאר החבילות שפורטו שם. לטענתו, החשבוניות לא נשלחו אליו לאורך כל התקופה, ואילו נשלחו, לא היה נוצר חוב של 3,000 ש"ח כטענת המשיבה. עוד ציין הנ"ל בחקירתו, כי אינו מבין כיצד חושב סכום התביעה וכיצד הגיע לסכום כה גבוה ביחס לחיוב החודשי אליו התחייב.
לטענת המשיבה, המבקשת ובעלה מבקשים להעלות טענות חדשות שלא עלו בתצהיר ההתנגדות, אף כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. לטענתם, תנאי ההתקשרות פורטו במלואם במכתבים שנשלחו אל המבקשת בסמוך לעריכת ההסכם בחודש פברואר 2010. המבקשת עשתה שימוש באינטרנט ובקווי הטלפון, ולא היתה כל טענה באשר לטיב השירותים שקיבלה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה, כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן, בלא תנאי.
מעיון בכתב התביעה קשה להבין כיצד חושב סכום החוב. לכתב התביעה לא צורף הסכם שבו פירוט תנאי ההתקשרות (מלבד הסכם ובו פירוט כללי של תנאי ההתקשרות, ללא פירוט סוג השירותים שהוזמנו ועלותם - ללא חתימת המבקשת או בעלה). בנסיבות אלה, איני סבורה כי יש לראות בטענה כי סכום התביעה עומד על כ- 3,000 ש"ח אינו תואם את העובדה שהשירות שהוזמן היה כרוך בעלות חודשית של 30 ש"ח בלבד כהרחבת חזית אסורה. מעבר לכך, טענת המבקשת כי הוזמן שירות בעלות של 30 ש"ח לחודש תמורת חבילה של 3,000 דקות תואמת לכאורה את האמור בחשבוניות שצורפו לכתב התביעה אודות חבילה של 3,000 דקות, ויחד עם זאת, לא ברור הפער בין עלות חבילה זו לבין סכום התביעה, כאשר מכתב התראה נשלח כשנה וחצי בלבד לאחר ההתקשרות. גם המסמכים אשר הגישה המשיבה לעיוני יחד עם סיכומיה אינם נותנים מענה לשאלות אלו. מסמך מש/3 מעיד על התקשרות לתשלום חודשי קבוע של 90.28 ש"ח, ככל הנראה בגין שירותי אינטרנט (ומעבר לשירות הטלפון) כאשר החשבוניות מעידות אף על תשלום בסכום נמוך מזה, וגם אם יש לחבר את עלות האינטרנט עם עלות שיחות הטלפון, ולהפחית תשלומים שכן התקבלו (על פי טענת המשיבה עצמה), הרי שלא ברור כיצד נוצר החוב נשוא התביעה. המשיבה לא נתנה לכך כל מענה, לא בכתב התביעה ולא בסיכומיה.
בנסיבות אלה, ועל אף האיחור הקל (בן שבוע ימים) בהגשת ההתנגדות, אני רואה לנכון להאריך את המועד להגשת ההתנגדות ולהורות על קבלתה.
התביעה תתברר בסדר דין מהיר. המשיבה רשאית להגיש כתב תביעה מתוקן אליו תוסיף כנתבע את בעלה של המבקשת, תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. ככל שתעשה כן, תעמוד לנתבעים הזכות להגיש כתב הגנה, תוך 45 יום מקבלת כתב התביעה המתוקן.
אני קובעת את הוצאות הדיון בפני בסך 800 ש"ח. אלו ישולמו בתום ההליך העיקרי, על פי התוצאות.
הליכי הוצל"פ מעוכבים. לעת עתה, התצהיר הקיים ישמש כתב הגנה.
התובעת תגיש תצהיר מטעמה, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 60 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובעת, תוך המועדים שנקבעו לעיל,
תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.
עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובעת לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ג
, 11 אוקטובר 2012
, בהעדר הצדדים.