לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לתביעה על סכום קצוב, שהוגשה בתיק הוצאה לפועל מספר 01-51376-11-3. עסקינן בתביעה לתשלום אגרת רשות השידור לשנים 2003-2010, בסך של 3,646.61 ש"ח.
1. אשר למועד הגשת ההתנגדות, טען המבקש בתצהירו מיום 20.3.13 כי מעולם לא קיבל מכתב מהמשיבה ודברי דואר המגיעים אל מקום מגוריו בישוב לקיה מוחזרים. לטענתו פנה במכתב למשיבה, בחודש נובמבר 2012, מיד כאשר נודע לו על עיקול שהטילה וזו הבטיחה כי המכתב יופנה לגורמים האחראים. משלא קיבל מענה, פנה פעם נוספת בחודש מרץ 2013 ואף לפנייה זו לא קיבל מענה.
בתצהיר נוסף שהוגש על ידי המבקש, ביום 4.6.13, בתמיכה לתשובתו לתגובה לבקשה להארכת מועד, הוסיף המבקש כי מעולם לא ידע שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל, לא קיבל את כתב התביעה וחשב כי העיקול אשר הוטל על כספיו, נעשה מכוח פקודת המיסים (גבייה). לטענתו, מיד כשקיבל את המסמכים מהבנק, ניגש להוצאה לפועל והוסבר לו שנפתח נגדו תיק ואז הגיש את ההתנגדות.
בכל הנוגע להתנגדות עצמה, טען המבקש כי אין ולא היה לו מקלט טלוויזיה וכי לא
צורפה קבלה או חשבונית המוכיחה כי יש לו מכשיר טלוויזיה.
2. בתגובתה לבקשה להארכת מועד, דחתה המשיבה את טענות המבקש. המשיבה טענה שהמבקש מודה כי בחודש נובמבר 2011 ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל. לטענתה ביום 13.11.12 נמסרה למבקש האזהרה, אולם הוא סירב לחתום על אישור המסירה ועל גבי טופס המסירה צויינו שמות הוריו. עוד הוסיפה המשיבה, כי המבקש פנה למשרד בא כוחה בחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2012 ולמרות זאת בחר להגיש את התנגדותו באיחור של 5 חודשים.
3. משההתנגדות הוגשה באיחור ועסקינן במועד שנקבע בחיקוק, נדרש טעם מיוחד על מנת להאריכו. אשר לטעם המיוחד הנדרש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק נקבע כי-
"הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996))"
(ראה- רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ; 28.4.2008; פורסם במאגרים משפטיים).
טיבו של טעם מיוחד הנדרש בהליך התנגדות שונה מטיבו של הטעם הנדרש בהליך הערעור והדרישה ל"טעם מיוחד" הוגמשה בפסיקה מקום בו מדובר בהליך בפני הערכאה הדיונית להבדיל משלב הגשת ערעור:
" בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק.
יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט"
(רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על ואח', פ"ד נה(5) 43, 47).
וכן,
" ה"טעם המיוחד" הנדרש לעניין הארכת מועד להגשת התנגדות אינו זהה ל"טעם המיוחד" שיידרש לצורך הארכת מועד להגשת ערעור. במקרה האחרון, כבר קיבל בעל הדין את יומו בבית המשפט, וכבר נמצא בגדרו של ההליך המשפטי, ועל כן יידרש להציג טעם משמעותי יותר ממי שמאחר להעלות הגנתו בפני הערכאה הדיונית הראשונה".
(בש"א (שלום עכ') 3163/06 פרחי יוסף נ' ארזים גליל מוצר עץ בע"מ, תקדין-שלום 2007 (2) 19945, 19946 (2007)).
4. בענייננו טען המבקש כי הוא מתגורר בפזורת הנגב וכי לא קיבל מכתב מאת המשיבה. עוד נטען כי בהעדר תא דואר, מכתבים המגיעים אל מיקוד כללי של הישוב לקיה, מוחזרים לשולח. לבקשתו צירף המבקש מכתב מאת סניף הדואר בלקיה ולפיו מכתבים המגיעים למיקוד לקיה 84991, ללא כתובת דואר מיוחדת, מוחזרים שכן עלולים להגיע ליעד לא נכון.
המבקש לא נחקר בנוגע לטענתו זו ולא נשאל שאלות הקשורות לאופן מסירת האזהרה ובסיכומיה, שכן המשיבה ביקשה לראות במכתב שנשלח אליה על ידי המבקש, כמלמד על ידיעתו שנפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל.
אין מחלוקת כי המבקש פנה למשיבה, בכתב, ביום 24.9.12, לטענתו בעקבות עיקול שהוטל כרטיסי האשראי שלו. במכתבו למשיבה טען כי רכש שני מכשירי טלוויזיה ובשל היותו אדם דתי, תרם את מקלט הטלוויזיה לבית ספר. עוד ציין המבקש במכתב, כי הוא מתגורר בפזורה הבדואית ללא תשתית חשמל ואין אפשרות לחבר מכשיר טלוויזיה.