זוהי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.
התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה כספית על סך של 18,437 ש"ח, בשל שירותים וציוד שסיפקה התובעת לנתבע.
ראשית אדון בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. על פי אישור המסירה שהוגש לתיק ע"י התובעת, נמסרה האזהרה לידיה של אימו של הנתבע, אשר סרבה לחתום ולקבל את האזהרה, ביום 22/11/10. מנגד, טען הנתבע כי קיבל את האזהרה מקרוב משפחה, בן אחיו, ביום 25/11/10 לאחר שזו נמסרה לידי אותו קרוב משפחה ביום 24/11/10. ההתנגדות הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 23/12/10.
איחור של יום אחד, איחור הוא, ובית המשפט מוסמך להאריך את המועד, מטעם מיוחד שיירשם בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").
המוסר לא נחקר בפני על אף שתצהירו הוגש לתיק ומנגד הנתבע נחקר על טענתו לעניין המצאת האזהרה וחזר על טענתו כי נודע לו התובענה באמצעות בן אחיו שקיבל לידיו את המכתב.
באישור המסירה, כמו גם בתצהיר המוסר, לא נרשם מהותו של המסמך שנמסר, אלא מצוין כי מדובר במעטפה בלבד. יתרה מזאת, על פי אישור המסירה ותצהיר המוסר, סרבה המקבלת לחתום ולקבל את המעטפה. אך אישור המסירה לא מפרט מה עשה המוסר עם המעטפה. היכן השאיר את המעטפה, האם הדביק אותה על גבי הדלת או השאירם במקום, אם כן היכן. אי פירוט באישור המסירה, מה נעשה עם המעטפה, פוגם בהמצאה של האזהרה ומביא לתוצאה שההתנגדות הוגשה במועד, ראה תקנה 489 לתקנות.
למעלה מן הנדרש, אציין כי עסקינן, בהגשת בקשה לערכאה הדיונית הראשונה ונוכח החשיבות בהכרעה לגופם של דברים וטענות ולא מצאתי כי בהעתרות לבקשה להארכת מועד, תפגע זכות דיונית של התובעת או ציפייה לגיטימית של התובעת לסופיות הדיון, בשל האיחור ביום אחד בהגשת ההתנגדות.
לאור האמור לעיל, מתקבל כתב ההתנגדות לתיק ואדון בטענות ההתנגדות כסדרן.
טענות הנתבע בהתנגדות לביצוע תביעה:
בפי הנתבע טענות בגין הטעיה צרכנית, הפרת הסכם יסודית וניהול מו"מ וקיום הסכם בחוסר תום לב ומצג שווא רשלני.
על פי הנטען בהתנגדות, בין הצדדים נערכה עסקה ביום 13/1/10 בביתו של הנתבע, בשעות הערב, באמצעות שני סוכנים נציגי התובעת, האחד מנהל שיווק בשם קשי והשני מר אבי ביטון.
לטענת הנתבע, הובטח לו כי ישלם סכום קבוע בסך של 515 ש"ח עבור 5 קווים שירכוש מהתובעת. כבר בחשבון הראשון שהתקבל עמדה דרישת התשלום על סך של 1,258 ש"ח.
הנתבע טוען כי חויב בסכום של 450 ש"ח לתקופה של 14 יום לצורך רישום מספר טלפון זמניים, חיוב שלא סוכם בין הצדדים.
3 מכשירים סופקו לנתבע רק לאחר שבועיים מיום העסקה, ללא ש"נפתחו" ולא ניתן לעשות בהם שימוש.
התובעת לא קיימה את הבטחתה להתקין 2 מכשירים לרכב עם GPS, ללא תשלום.
לאחר ביצוע העסקה, לא ניתן היה לקבל שירות מנציגי התובעת, וניסיונות הנתבע להחזיר את המכשירים לתובע לא צלחו.
רישום לקוי של מספרי הטלפון ביחס למנויים גרם לבלבול וחריגות שגרמו לתשלומים מיותרים.
התובעת התנערה מחובתה לשלם את קנס היציאה בסך 15,000 ש"ח בגין סיום התקשרות הנתבע עם חברת "סלקום".
בשל כל הנטען, הודיע הנתבע בכתב לתובעת על ביטול ההסכם, כחודשיים לאחר ההתקשרות, ביום 14/3/10, ביום 23/3/10 וביום 18/5/00 אך לא זכה להתייחסות.