1. המשיב, שהוא תאגיד בנקאי, הגיש לביצוע כנגד המבקשת תביעה כספית ע"ס 45,567 ש"ח.
המשיב טען בתיבעתו שהמבקשת הינה ערבה לחובו של ג'ומעה סמיר (להלן: "החייב העיקרי") לגבי ההלוואה מסוג 1710 שמספרה הסידורי 1 בסך 45,000 ש"ח מיום 15/1/09 שניתנה ע"י המשיב לחייב העיקרי במסגרת חשבונו מס' 661553.
המשיב הגיש את התביעה לביצוע לאחר קבלת אישור מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי מטעם רשם ההוצאה לפועל.
המשיב טען כי המבקשת חייבת לשלם לו את סכום התביעה מכח ערבותה עפ"י כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה, אשר העתק ממנו צורף לכתב התביעה וסומן באות א', עליו היא חתומה.
2.
המבקשת הגישה התנגדות לביצוע התביעה וטענה, בין היתר, כדלקמן:
א. החייב העיקרי הינו אחיה של המבקשת.
ב. בהתאם לנספח ד' שצורף לכתב התביעה יתרת ההלוואה שבפיגור הסתכמה בסך 11,771 ש"ח, דבר המלמד שהחייב העיקרי לא עמד בהחזרי ההלוואה במהלך תקופה ארוכה עד שהמשיב נקט נגדו בהליכים משפטיים.
ג. המבקשת לא ידעה כלל על אי קיום החיוב החודשי מצד החייב העיקרי, לא נמסרה לה כל הודעה ע"י המשיב בגין כך ובכך נמנעה ממנה האפשרות להשפיע על החייב העיקרי לעמוד בתשלומיו החודשיים ולחילופין להיכנס בנעליו ולשלם את התשלומים החודשיים במקומו ללא פרעון מוקדם של סכום ההלוואה במלואו.
ד. במידה והמשיב היה מיידע את המבקשת בפיגורי החייב העיקרי, היא היתה לוחצת עליו לשלם את החוב מהפיצויים שקיבל בגין תאונת עבודה בה היה מעורב.
ה. המבקשת טענה שהמשיב הפר את חובותיו כלפיה עפ"י הוראות חוק הערבות (סעיף 26 לחוק) וכי עקב כך היא מופטרת מערבותה, בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק הערבות.
3. המבקשת נחקרה על תצהירה ונשאלה אם קיבלה העתק מהמכתב שנשלח לחייב העיקרי עם העתק אליה מיום 6/10/10 (מש/1) והשיבה בשלילה וטענה כי היא נשואה ומתגוררת עם בעלה ולא בבית אביה או בבית החייב העיקרי.
4. ב"כ המבקשת טען בסיכומיו שהמבקשת נתבעה כערבה לתשלום חובו של החייב העיקרי וכי המשיב לא שלח לה הודעות כלל כמתחייב בהוראת סעיף 26 לחוק הערבות ולפיכך היא מופטרת מערבותה.
בנוסף, ב"כ המבקשת טען כי באותה תקופה התנהלה תביעה משפטית ע"ש החייב העיקרי בת.א. 3277-02-09, אשר במסגרתה שולם לו פיצוי בסך 50,000 ש"ח עפ"י פסק הדין שניתן בתביעה הנ"ל מיום 14/2/11, כאשר הבקשה למיצוי הליכים הוגשה בחודש מרץ 2011.
נטען גם שאילו המבקשת היתה מודעת מקיום הפיגורים, היא היתה מפנה תשומת לב המשיב לתביעת החייב העיקרי על מנת לעקל את סכום הפיצויים שהגיע לו במסגרת תיק ההוצל"פ שהתנהל ע"ש המשיב כנגד החייב העיקרי.
ב"כ המבקשת טען בסיכומיו שהמשיב לא הודיע למבקשת על הפרעון המוקדם של סכום ההלוואה, וזאת בניגוד לסעיף 26 ד'(1) לחקו הערבות המאפשרת למבקשת להיכנס בנעליו של החייב העיקרי ולפרוע את סכום ההלוואה בתשלומים.
5. ב"כ המשיב טענה, בסיכומיה, שבאותה עת התנהל ע"ש החייב העיקרי תיק איחוד ואין כל בטחון שסכום הפיצויים, גם אם היה מעוקל, היה משולם למשיב, וכי הוא היה מתחלק בתיק האיחוד.
6. ב"כ המבקשת השיב לעניין תיק האיחוד כי עפ"י סכומי התיקים הכלולים בתיק האיחוד, המשיב היה מקבל מחצית מסכום הפיצויים גם אם הסכום היה מתקבל ומתחלק בתיק האיחוד.
דיון והכרעה:
7. הוראת סעיף 26(א) לחוק הערבות מחייבת את הבנק/המשיב, במקרה והחייב העיקרי לא קיים את חיובו, ליידע את הערב תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב העיקרי לקיים את החיוב ובהעדר הודעה כזו, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך.