1. העניין שבפני, בקשת הנתבע לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדרו, ביום 23.12.2012.
2. הנתבע טוען כי לא זומן כדין לדיון אשר נערך בעניינו, שכן סבור הוא כי זימונו נשלח לכתבות המצויה ברח' משה שרת 3 קרית אתא. בשל האמור, טוען הנתבע, כי פסק הדין ניתן שלא כדין ובניגוד לכללי הצדק הטבעי.
3. מעיון בתיק בית המשפט, עולה כי הנתבעת מסר את כתובתו כרח' לאון בלום 37/44 חיפה, ולכתובת זאת נשלחו כל ההחלטות אשר ניתנו בתיק זה, וכן כך אף נשלח הזימון לישיבת יום 23.12.2012.
4. שלוש החלטות ניסו נציגי הדואר למסור לנתבע, ואולם אחת המעטפות הושבה כ"אין איש בבית", בעוד יתר ההחלטות הושבו כ"לא נדרש".
5. יש לזכור כי הנתבע הינו יוזם ההליך, ומשנשלחה החלטה בדואר רשום לכתובת אשר מסר לצורך ההליך המשפטי, הנתבע מוחזק כמי שהוזמן כדין לדיון (ולא כפי שסבר בטעות). הדברים עולים בקנה אחד עם הוראות תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, המורה "
בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".
6. לפיכך, לא ניתן לומר כי פסק הדין ניתן בניגוד לחובת הצדק.
7. הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.
8. להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.
9. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו - וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).
10. במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
11. הואיל והנתבע אינו מפרט את סיבת המחדל (ומתעלם ממנה, בסוברו - בשגגה - כי ההמצאה בוצעה בכתובת שונה מזאת שמסר), הרי שעליו להרים את הנטל ביתר שאת, בכל הנוגע לטענות ההגנה.
12. טענות ההגנה אשר העלה הנתבע, היו לא שלמות על פניהן. הנתבע טען כי בחודש ינואר 2011 התנתק משירותי התובעת, ולאחר שחויב בקנסות בגין יתרת ההתחייבות ועד לתום תקופת ההתחייבות, כפי שהיה מפורט בחוזה בין הצדדים, ועל מנת לבטל את אותם קנסות, שב להשתמש בשירותי התובעת בחודש מרץ 2011, ולאחר שפעם נוספת לא היה שבע רצון התנתק משירותיה פעם נוספת - ובגין החיוב הנטען כעת, לא זכה לקבל כל פירוט שהוא.
13. אציין כי על פי הנטען בנספח לכתב התביעה, יתרת החוב כולה נובעת לא מהתחייבות לתכנית, אלא מיתרת חוב הנוגעת לרכישת מכשיר טלפון סלולרי, אשר מצויים בידי הנתבע, ואת תמורתם לא שילם.
14. טענות ההגנה המועלות על ידי הנתבע, מחטיאות את המטרה, ואינן נוגעות כלל ללב המחלוקת; על פי הנטען, המכשירים נרכשו בחודש אפריל 2010, ב- 36 תשלומים, כאשר בטרם תמו 12 חודשים מאז עסקת הרכישה, מודה הנתבע כי הפסיק לשלם את תמורתם - ולפיכך אין לנתבע כל טענת הגנה בפני התביעה.
15. בשים לב כי לא נפל פגם במתן פסק הדין, בהתעלמות הנתבע מהמחדל שבאי התייצבותו, ובהיעדר כל טענת הגנה שהיא, הבקשה לביטול החלטה - נדחית.
16. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בנודע להליך זה, בסך 500 ש"ח. הוצאות אלה הינן בנוסף לסך הנזכר בהחלטתי מיום 23.12.2012.
ניתנה היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.