1. בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, אשר הוגשה ביחס לתביעת הבנק המשיב, על סך 46,090 ש"ח, בגין יתרת חובה בחשבון משותף של המבקש ואביו, מולא מולא.
על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר פתיחת החשבון ניתנו לבעליו, מעת לעת, הלוואות, והועמד לזכותם אשראי. למרות דרישות הבנק לפירעון, החוב לא נפרע.
2. לטענת המבקש, אביו פתח חשבון בנק אצל המשיב, ועל פי בקשת המשיב - חתם גם הוא על מסמכי פתיחת החשבון. לטענת המבקש, מי שניהל בפועל את החשבון, נטל הלוואה מהמשיב ושילם את החזרי ההלוואה, היה אביו. המבקש לא היה מודע כלל לכוונתו של המשיב להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון, לא היה מודע לקיומם של פיגורים בהחזרי ההלוואה, מאחר ולא הוא ששילם את ההחזרים, ולא קיבל הודעות כל שהן מהמשיב לעניין זה.
המבקש טוען בתצהירו (המשלים, מיום 3.4.12), כי הבנק היה מודע לכך שהיחסים בינו לבין אביו אינם טובים, ואף על פי כן, לא דאג ליידע אותו, כאמור, אודות הפיגורים בהלוואה. לטענתו, אילו ידע על הפיגורים בהלוואה, היה דואג לבצע בעצמו את ההחזרים החודשיים, ולא להימצא במצב של העמדת יתרת ההלוואה לפירעון.
בנוסף טוען המבקש, כי לא הוכח שהתקיימו התנאים המזכים את המשיב, על פי ההסכם, בהעמדת ההלוואה לפירעון. המשיב לא פרט בכתב התביעה מהם אותם תנאים, ולא הראה כי אמנם התקיימו.
לטענת המבקש, הבנק הפר את חובת הזהירות כלפיו, ואף פעל כלפיו בחוסר תום לב.
בחקירתו הנגדית טען המבקש, כי מסמכים שונים שהוצגו בפניו (כרטיס דוגמת חתימה; חוברת תנאים בניהול החשבון) כלל לא נחתמו בידיו, אם כי הודה, כאמור לעיל, בחתימה על מסמכי פתיחת חשבון הבנק.
3. במקביל להגשת ההתנגדות פעל המבקש לקבלת מסמכים שונים מהבנק, לרבות דפי חשבון בנק, מסמכי נטילת ההלוואות או העמדת האשראי וכו'. המסמכים הומצאו לב"כ המבקש על ידי ב"כ המשיב, ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם.
לטענת המבקש, הוא אינו חתום על הבקשה להקצאת אשראי שהועברה לעיונו. אף לאחר בקשות חוזרות ונשנות, הוא אינו יודע אם היו פיגורים בהחזרת ההלוואה, כמה פיגורים, ומה היו התנאים בהסכם ההלוואה אשר מתירים העמדתה לפירעון.
4. לטענת המשיב, אין מדובר אלא בטענות כלליות, שמטרתן לדחות את הקץ, שכן המבקש הינו אחד מבעלי החשבון, על פי הודאתו בחתימה על מסמכי פתיחת החשבון, ועל כן הוא חב בחוב נשוא התביעה.
לטענת המשיב, מידע שוטף נשלח על ידי הבנק לכל בעלי החשבון. כמו כן טוען המשיב, כי על פי התנאים הכלליים של החשבון, די בחתימת אחד מבעלי החשבון על מנת לחייב את שניהם.
5. על פני הדברים נראה, לכאורה, כי אם אמנם בפי המבקש הגנה מפני התביעה, הרי שזו אינה הגנה מפני התביעה במלואה, אלא מפני חלקה בלבד, ואף זו - בדוחק.
המבקש מודה כי חתם על מסמכי פתיחת החשבון. לשיטתו, הסכים לחתום, על פי דרישת הבנק, ועם זאת - מי שניהל את החשבון בפועל, נטל כספים, החזיר הלוואות וכו', היה אביו. על אף שהמבקש עיין במסמכים שהועברו לו, לבקשתו, על ידי המשיב (דפי חשבון הבנק מאז פתיחתו, בקשה לקבלת אשראי וכו'), טענותיו נותרו כלליות מעורפלות, והוא לא הצליח להצביע על עילה אשר בעטייה לא היה המשיב רשאי לתבוע אותו בגין יתרת החוב שבחשבון. לאחר שהועמדו המסמכים במלואם לעיונו, היה על המבקש להצביע על כך, כי לא קמה עילה להעמדת האשראי לפירעון, על פי תנאי ההסכם, אלא שהוא לא עשה כן, והסתפק בטענות הכלליות, כפי שהועלו מלכתחילה.
בנוסף, למרות טענות המבקש אודות מערכת יחסים עכורה עם אביו, הוא לא טען כי פנה לבקש וביקש לגרוע אותו מהחשבון, אלא הותיר את המצב כפי שהיה, עת חתם על מסמכי פתיחת החשבון, תוך שהוא מאפשר לאביו לפעול בחשבון כרצונו.
יחד עם זאת, גירסתו של המבקש, לפיה לא הודע לו אודות הפיגורים בהחזרי ההלוואה, ואילו הודע לו - היה דואג לבצע את ההחזרים בעצמו, נותרה בעינה. לטענת המבקש, המשיב היה מודע לקרע ביחסים בינו לבין אביו, אך לא יידע אותו אודות בעיות בחשבון הבנק. לראשונה נודע לו על כך, עת הוטל עיקול על חשבון הבנק אותו הוא מנהל, בבנק מרכנתיל. גירסה זו, כאמור, נותרה בעינה, אלא שאין בה כדי להדוף מעל המבקש את תביעת הבנק כולה, אלא לכל היותר את חלקה, הנובע מפעולת הבנק כנטען.
6. כידוע, מי שמבקש רשות להתגונן די אם יצביע על הגנה דחוקה. סבורני, כאמור, כי ככל שיש בפי המבקש הגנה, הרי שזו דחוקה, שכן לא זכתה לפירוט ממשי על אף המצאת המסמכים השונים לעיונו, וכאמור - אין בטענותיו כדי לפטור אותו ממלוא החוב נשוא התביעה.
בנסיבות אלה, ורק על מנת שלא לחסום את דרכו של המבקש לביהמ"ש, אני סבורה כי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבון, על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ערבון זה יש לקבוע בסכום משמעותי, כאמור לעיל, אך בסכום סביר, שלא יהא בו כדי לחסום את דרכו של המבקש אל ביהמ"ש בשל חסרון כיס בלבד.
7. לאור האמור לעיל אני מורה, כי בכפוף להפקדת ערבון בסך 20,000 ש"ח, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו, תינתן למבקש רשות להתגונן.
אם לא יופקד הערבון כאמור, ההתנגדות תידחה, והליכי ההוצאה לפועל ימשכו.