החלטה בתיק ת"ת 1097-10

1.         כנגד המבקשת הוגש כתב תביעה בהליך של סדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה ע"ס של 15,645 ש"ח והמתייחס לנכס אשר לגביו נטען כי המבקשת החזיקה ו/או מחזיקה בו החל מיום 1.1.04.

2.         במסגרת בקשה זו עתרה המבקשת להאריך לה את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע התביעה וכן הגישה  את ההתנגדות גופה.

בתצהירה בתמיכה לבקשה מכחישה המבקשת כי קיבלה התראה מאת המשיבה בטרם הוגשה התביעה, שכן היא אינה מחזיקה ולא החזיקה מעולם בנכס אליו נשלחה ההתראה.

לטענתה, נודע לה לראשונה על קיום ההליך רק ביום 3.6.08 וזאת בעקבות הליך של עיקול מטלטלין שבוצע על ידי המשיבה. במועד זה היא שילמה 2,000 ש"ח. לאחר מועד זה היא פנתה לעו"ד וכילה על מנת שיגיש בשמה התנגדות לתביעה. ניסיונותיו לעכב את ההליכים עד לבירור העניין נתקלו בסירוב מטעם המשיבה.

עוד נטען כי ביום 13.1.09 היא שילמה סכום נוסף של 4,192 ש"ח בגין פקודת מאסר שהוצאה נגדה.

המבקשת ממשיכה וטוענת כי במועד כלשהו הודיע לה עו"ד וכילה כי אין אפשרות לבטל את החוב, אך ניתן לפרוס אותו לתשלומים ולהגיש תביעה כנגד בעל הנכס.

ביום 14.6.09 הוצאה נגדה פקודת מאסר נוספת שבעקבותיה נמסר לה כי עליה להגיש התנגדות לביצוע התביעה.

לבסוף נטען כי הוגשה בקשה לקבלת סיוע משפטי והעניין לקח זמן.

באשר לגירסת הגנתה כנגד התביעה טוענת המבקשת כי בהיות בעלה תושב חברון, ומתוך חשש כי תאבד את אזרחותה הישראלית, היא שקלה לעבור ולהתגורר בירושלים. לשם כך היא פנתה לאחיה, מר איברהים רג'בי, שיאתר עבורה נכס בירושלים.

אחיה פנה לבעל הנכס, אותו הכיר אישית, וזה מסר לו שני עותקים של הסכם שכירות בגין הנכס נשוא כתב התביעה. המבקשת אכן חתמה על ההסכם ואלה הוחזרו לבעל הנכס.

במועד כלשהו, כאשר הודיעה לבעלה כי שכרה את הנכס, הודיע לה כי הוא מתנגד להסכם.

בנסיבות אלה נאלץ אחיה בשמה להודיע לבעל הנכס כי ההסכם מבוטל.

3.         התובעת בתגובתה לבקשה מבקשת לדחות את הבקשות. לגרסתה, האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל נמסרה לה באופן אישי והיא אף חתמה על אישור המסירה. הבקשה להארכת מועד הוגשה רק ביום 28.12.09 כאשר במהלך תקופה זו ננקטו כנגדה הליכי הוצאה לפועל שונים, וביניהם עיקול מטלטלין בביתה שבוצע ביום 3.6.08 ואף שילמה היא סכומי כסף בגין הליכים אלה, הכל כמפורט בדו"ח תיק ההוצאה לפועל. בנסיבות אלה, מדובר בשיהוי ובאיחור ניכר בלא שהנתבעת מצביעה על נימוק מיוחד למחדל זה וכי עליה לשאת בתוצאות מחדלה.

            לגוף ההתנגדות לביצוע התביעה טוענת הנתבעת כי טענת "אינני מחזיק" יש להעלות במסגרת הוראותיו של סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] התשל"ו-1976.  לאור הוראות חוק זה, אין לאפשר לנתבעת לעקפו על ידי העלאתה במסגרת הליך זה. לא זו אף זו, לא נתבקשה רשותו של בית המשפט להעלאת טענה זו במסגרת הליך זה.

            עוד מציינת התובעת כי רישומה של הנתבעת בספריה נעשה לאחר שהומצא לה העתק מחוזה השכירות שבינה לבין בעל הנכס שנמסר לה עוד בשנת 2004.

            התובעת מוסיפה וטוענת כי לנתבעת היה אינטרס לרשום את הנכס על שמה וזאת לאור החשש כי אלמלא כן ולאור עובדת היות בעלה תושב חברון, היא תאבד את זכויותיה במוסד לביטוח לאומי.

4.         לאחר עיון בחומר המצוי בתיק, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשות.

            משהוגשה על ידי הנתבעת בקשה להארכת מועד מודה היא כי קיבלה את כתב התביעה במועד.

            בקשה להארכת מועד כמוה כהודאה שהיתה המצאה כדין וכוויתור על כל טענה כלפי ההמצאה.