1. כנגד המבקשים ניתן פסק דין בהעדר התייצבותם לדיון מיום 19.7.2011 (להלן:
"פסק הדין"). ביום 29.12.2011 עתרו המבקשים בבקשה להתיר להם ייצוג, להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין וכן בקשה דחופה לביטול פסק הדין. בהעדר כל טעם המצדיק ייצוג בבית משפט זה, נדחתה הבקשה. בהתאם הורתי על מחיקת הבקשה שהוגשה על ידי עו"ד מייצג. המבקש 1 (להלן:
"המבקש") שב והגיש הבקשה בעצמו ביום 16.1.2012. טענות המבקש בקליפת אגוז הנן, כי נודע לו דרך מכר, כי המשיב קיבל פסק דין כנגד החברה אותה הוא מנהל, המבקשת 2 (להלן:
"החברה"). לטענתו, מעולם לא קיבל את כתבי בי-הדין בהליך ומעולם לא זומן לדיון. המבקש הכחיש, כי אשתו סירבה לחתום על אישור המסירה ולטענתו לו הייתה יודעת על הדיון, הייתה מודיעה לו והיה מתייצב. לגופו של עניין טוען המבקש, כי החברה היא שסיפקה דלקים לתובע ובינו לבין החברה מפריד מסך ההתאגדות כך שכלל לא היה מקום לתבעו. מכל מקום טוען לתקינות הדלקים שסופקו ומבקש להציג אישור מבתי הזיקוק מהם סופקו. לטענתו יש לבטל פסק הדין מחובת הצדק ומכל מקום ע"פ שיקול דעת בית משפט. המבקש טוען לסיכויי הגנה טובים ומבקש כי יינתן לו יומו.
2. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, העתק התביעה נמסר במסירה אישית לאשת המבקש בנוכחות אדם נוסף שהראה לו את הבית ואישר כי האישה שפתחה את הדלת היא אשת המבקש, וזו סירבה לחתום על אישור המסירה שנמסר לידה (המשיב אף העיד על כך בדיון ממנו נעדר המבקש). בית המשפט קבע במעמד הדיון כי קיים אישור מסירה כדין. כמו כן, המבקש הגיש בקשתו לביטול פסק דין כשבעה חודשים ממועד מתן פסק הדין, הגם שהיה עליו לעשות כן בתוך 7 ימים (על-פי תקנות שיפוט בתביעות קטנות) ועל אף שפסק הדין נשלח לידיו פעמיים בדואר רשום, לכתובת המצוינת בבקשת הנתבעים. המבקש אף לא פעל להגשת בקשת רשות ערעור במועד. טענות המבקש לאי זימונו אינן עולות בקנה אחד עם חתימת שכנו על טופס המסירה, ומכאן כי המבקש אינו דובר אמת. אי התייצבות המבקש נבעה מחמת זלזול בהליכי משפט. מוסיף וטוען המשיב, כי אי עמידתו של המבקש במועדים הסבה לו נזקים כספיים ועוגמת נפש שכן נאלץ לשאת בעלויות כספיות, להפסיד ימי עבודה ולהיזקק להוצאה לפועל. לטענתו, היעתרות לבקשה משמעה פגיעה מהותית בזכויותיו ועינוי דין, כמו גם פגיעה בהסתמכות הלגיטימית שלו על סופיות ההליכים. לחלופין, וככל שתתקבל הבקשה, מבוקש להורות על הפקדת פיקדון בסך 26,000 ש"ח בקופת בית המשפט ולתשלום הוצאות המשפט.
3. הצדדים זומנו לדיון בבקשה. לבקשת המשיב שהוגשה מבעוד מועד, ולנוכח דיון אחר שנקבע לו לטענתו בבית משפט המחוזי, נדחה הדיון ליום 21.6.2012. המבקשים לא הופיעו לדיון גם במועד זה. התיק נקבע לתזכורת פנימית לבדיקת אישורי המסירה. במסגרת זו קבעתי כי ככל שקיימת מסירה כדין, תמחק הבקשה לביטול פסק דין וייפסקו הוצאות ואם לאו, ייקבע מועד חדש לדיון. בו באותו יום (21.6.2012) ולאחר מתן ההחלטה, הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון, תוך שהציג אישור מחלה לפיו הוא שוכב במיטה עם הגבלה בתנועה. הבקשה הועברה לתגובת המשיב ביום 5.9.2012.
4. לטענת המשיב, המבקש הגיש את הבקשה לאחר שנסתיים הדיון וניתן פסק דין בהעדרו, תוך שהוא מנצל הליכי המשפט ואינו מופיע לדיונים הקבועים תוך גרימת עינוי דין למשיב. עצם הגשת אישור המחלה מלמדת על כי מועד הדיון היה ידוע לו, וחרף זאת לא התייצב לדיון שנקבע.
5. העובדות מלמדות כי המשיב ידע אודות מועד הדיון שנקבע לבירור בקשתו לביטול פסק דין, ולראיה הגיש אישור מחלה ובקשה לפטור אותו מהתייצבות. אישור המחלה ניתן למבקש עוד ביום 19.6.2012, ובמסגרתו הומלץ לו על מנוחה בת 4 ימים. חרף זאת לא טרח המבקש או מי מטעמו להתייצב לדיון בפעם השנייה ואף לא הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון מבעוד מועד, הגם שידע כי הנו מטריח את המשיב להתייצב בפעם השנייה לשווא. למותר להוסיף, כי היעדרותם של המשיבים גם מן הדיון הקודם, והעובדה, כי כל תכליתו של הדיון נועדה לבירור בקשתם לביטול פסק דין, תובעת מהם חובת התייצבות מוגברת ומכל מקום חובת הגינות מוגברת לבקש דחיה מבעוד מועד. בהעדר התייצבות ובהעדר בקשת דחיה במועד, היה לכאורה לנכון להותיר פסק הדין על כנו;
6. ודוק. פסק הדין ניתן לאחר שהציג המשיב אישור מסירה (
ת/1) ממנו עולה כי המבקש זומן כדין לדיון מיום 19.7.2011, המשיב אף העיד על כך כי מסר כתב התביעה לאשתו של המבקש בנוכחותו של אדם נוסף בשם אבו אמיר, החתום על אישור המסירה, ולאחר שווידא כי זו אכן אשת המבקש. עדותו לא נסתרה ודי בכך על מנת לדחות הטענה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.
7. המבקש לא הציג טעם מניח את הדעת לסיבת המחדל (אי התייצבותו לדיון מיום 19.7.2011); כתובת המבקש כפי שהנה מופיע בבקשתו זו, הנה אותה כתובת אליה נשלחו כתבי בי-דין. כאמור עדותו של המשיב בדבר ביצוע מסירה אישית לידי אשת המבקש לא נסתרה. טענת המבקש בדבר אי ידיעתו אודות ההליכים לא הובררה, בפרט לאור העובדה כי ביום 22.5.2012 הוגשה חוות דעת מטעמו. גם טענת המבקש, כי נודע לו דרך מכר אודות פסק הדין שניתן, נטענה מבלי שהצביע המבקש על זהות המכר וכיצד הוא מודע להליכים בינו לבין המשיב. מה גם שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חתימתו של המבקש על אזהרה במסגרת הליכי הוצאה לפועל ביום 18.12.2011, הליכים שנפתחו בעקבות פסק הדין שניתן. עובדות המעוררות תהיות בדבר מהימנות המבקש.
8. למעשה, עד למועד זה לא הוגש כתב הגנה. טענת המבקש להפרדת מסך ההתאגדות בינו לבין החברה הנתבעת מלבד שנטענה בכלליות, אינה מהווה עילה לביטול פסק הדין כנגד החברה, אשר המבקש מודה כי הנו בעליה. למותר לציין, כי המבקשים אינם חולקים על אספקת הסולר למבקש, וטענתם בדבר תקינות הדלקים שסופקו באמצע שנת 2010 היא טענה שעד כה לא נתמכה בראיות.
9. יחד עם זאת ומשנוכחתי כי למבקשים סיכויי הגנה אפשריים, איני מוצאת לנכון להותיר פסק הדין על כנו מבלי ליתן למבקשים יומם בבית המשפט. מחדלי המבקשים נרפאים בפסיקת הוצאות ראויות לטובת המשיב בגין התייצבותו פעמיים בבית משפט, הוצאות נוספות שנגרמו לו בעקבות הפניה להוצאה לפועל ובגין הימשכות ההליכים הרבה מעבר למצופה בתביעות קטנות.
10. לאור האמור, הנני מורה על ביטול פסק הדין מיום 19.7.2011.
11. המבקשים יפקידו סך של 4,000 ש"ח בקופת בית משפט שיועברו לידי המשיב לאחר הפקדתם, עם דרישה. הסכום יופקד בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן החלטה זו ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.
1.
נקבע לדיון ליום 6.4.14 שעה 14.00.
הצדדים יהיו ערוכים לשמיעת ראיות וסיכומים בעל-פה.
2. המזכירות תזמן בדחיפות את הצדדים.
ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ד, 17 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.