בפני שתי בקשות: האחת לפסילת מותב זה מלישב בדין והשניה לתיקון הפרוטוקול .
שתי הבקשות כרוכות זו בזו, שכן בקשת הפסלות באה בשל טענות המבקש כנגד אופן ניהול הדיון והפרוטוקול, ובתקווה שלמרות שכבר ניתן פס"ד הדוחה תביעתו, ישיג את פסלות ההליך כולו. בבקשת הפסלות ציין המבקש כי הפרוטוקול זוייף וכי חושש להופיע בפני מותב זה לאור התנהלותו, והעובדה ששיגר מאבטחים אחריו , ולאור התלונה שהגיש נגד מותב זה לנציב תלונות הציבור על השופטים . הוא טוען כי לא ייתכן שמותב זה ישב בדין בבקשת תיקון הפרוטוקול , בהיותו נלון בשל מעשים אשר עניינם בקשת התיקון.
קבעתי שתי הבקשות לדיון בפני ב-5.7.12 ואכן מצאתי עצמי דנה בפועל בתלונה שהגיש המבקש נגד מותב זה ואשר נדחתה לאחר הדיון על ידי הנציב.
הרקע:
בתאריך 30.4.12 התקיים דיון בתביעה הקטנה שהגיש התובע, כנגד הנתבעת, לתשלום סכום של 7,000 ש"ח, פיצוי בשל גניבת מזוודה השייכת לו, בעת שזו הונחה על ידו בתא המטען של אוטובוס בו נסע , השייך לנתבעת, שהיא חברת הסעות.
הנתבעת הבהירה כבר בכתב הגנתה כי אינה מכחישה כי המזוודה נגנבה, אלא שאינה אחראית , וכי שתי הודעות גדולות מודבקות בסמוך לתא המטען בכל האוטובוסים ומציינות זאת. כמו כן טענה כי בכל מקרה לא הוכיח שווי הפריטים שטוען כי נגנבו, אולם למרות האמור, ולפנים משורת הדין, הציעו לו פיצוי בסך 1200 ש"ח , אך הואא דחה זאת, והגיש תביעתו.
בתחילת הדיון, שהתקיים ב-30.4.12, ביהמ"ש הבהיר למבקש מצבו המשפטי אך הוא עמד על סרובו להתפשר, ואפילו שעל פי הצעת ביהמ"ש הסכימה הנתבעת להעלות הצעתה ל-1600 ש"ח ובהמשך ל- 2000 ש"ח.
המבקש היה מאד נרגש וביהמ"ש ונציג הנתבעת נהגו כלפיו בסבלנות אין קץ. הדיון לכן ערך למעלה משעה, עת יושבים וממתינים מתדיינים אחרים באולם.
בעת ניהול הדיון היה המבקש עויין ובעת הכתבת פסה"ד קטע כל העת את ביהמ"ש . בין היתר בא בטענה על כך שבימ"ש לא איפשר לו לחקור את נציג הנתבעת. ביהמ"ש הפסיק הכתבת פסה"ד על פי בקשתו, ואיפשר לו לשאול הנציג שאלות, זאת למרות שלא היה מדובר בעד, ולכן אף לא הוזהר. השאלות היו שאלות שבנוהל ושאלות כלליות לגבי תופעת הגניבות ועמדת הנתבעת.
התשובות שהשיב הנציג, הוקלדו ללא השאלות.
לאחר שביהמ"ש הבטיח כי אין למבקש שאלות נוספות, המשיך בהכתבת פסה"ד, בו נדחתה התביעה.
ביהמ"ש, כהרגלו, תיקן בעצמו טעויות עריכה והקלדה בפסה"ד, בטרם חתימה סופית, ובטרם העברת הפרוטוקול לידי הצדדים, כשהמבקש כל העת נהג כלפי ביהמ"ש בחשדנות , תוך שהפריע וקטע את ביהמ"ש, ובא בטענה כאילו ביהמ"ש משנה את הפרוטוקול ואת פסה"ד.
בקשות שיחדל מלהפריע, והסברי הקלדנית וביהמ"ש כי מדובר בתיקוני הקלדה של פסה"ד, נפלו על אוזניים ערלות, ולכן התיקונים ערכו יותר זמן מהנדרש.
ביהמ"ש הודיע למבקש כי זכותו להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול אם סבור כי אינו משקף נכון הנאמר.
למחרת, התייצב המבקש באולם, במהלך דיונים אחרים, כשבידו מכשיר טלפון וטען בריש גלי כי מבקש תיקון הפרוטוקול על פי הקלטה של הדיון ש"הקליט בטלפון במקרה" . ביהמ"ש הסביר לו כי ניתן להקליט דיונים רק ברשות ביהמ"ש וכי בכל מקרה עליו להגיש בקשה מסודרת על מנת שתועבר לתגובת הנתבעת. יצויין כי בפתחו של האולם מצויה רשימת איסורים ביניהם האיסור המפורש הקבוע ב
סעיף 68ב (א)לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-
1984 להקליט הדיון ללא רשות ביהמ"ש .
בהמשך, הוגשה על ידי המבקש בקשת תיקון פרוטוקול וכן תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים ולאחר מכן הוגשה בקשת פסלות.
בבקשת תיקון הפרוטוקול הוא מבקש לציין לפרוטוקול את השאלות שלטענתו שאל, כולל אלו שלא ענה עליהן הנציג.
תלונת המבקש לנציב הייתה שבימ"ש שילח בו את מאבטחי ביהמ"ש, שפגעו בזכויותיו, וזאת בשל ההקלטה, תלונה שנדחתה, הן משום שלא ביהמ"ש פנה למאבטחים בעניין ההקלטה אלא הקלדנית, והן משום שאפילו ביהמ"ש היה פונה- זכותו לעשות כן, בנסיבות אלה. תלונה נוספת, כאילו ביהמ"ש שינה פרוטוקול הדיון ו/ או פסה"ד, בטרם נמסרו לידיו, נדחתה אף היא.
בעת דחיית התלונה נגד מותב זה צויין שהמבקש לא אמר אמת במהלך הדיון בבקשות ביום 5.7.12 באמרו כאילו שלח לנציב את הקלטת בה הקליט הדיון.