החלטה בתיק ת"ק 17209-12-10

 בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ע"י כב' השופט אינפלד ביום 6.6.11.

השתלשלות העניינים:

 המבקש, הוא התובע בתביעה העיקרית (להלן: "המבקש"), שבמסגרתה נטען כי המשיבה, היא הנתבעת בתביעה העיקרית, (להלן: "המשיבה") השכירה לו דירה ולאחר ששילם לה את דמי השכירות המוסכמים, סירבה  לחתום עימו על חוזה, והחלה לצעוק בבניין כי הוא מאיים עליה. בגין הפגיעה שנגרמה לו לטענתו,  עתר הוא לקבלת פיצוי בסך 3000 ש"ח.

 המשיבה הכחישה בכתב הגנתה את שנטען על ידי המבקש וטענה כי לא רק שהתובע הגיע לביתה שיכור ואיים עליה אלא הוא אף תקף  ונשך אותה, והוגשה תלונה במשטרה,  וכן כי גרם נזקים שונים לדירה כמפורט בכתב ההגנה.  כמו כן הגישה כנגד המבקש תביעה שכנגד במסגרתה עתרה  לקבלת פיצוי בסך 5000 ש"ח, בין היתר בגין אי תשלום שכר הדירה, נזקים אשר גרם לטענתה לדירה, ונזקים נוספים .

התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נקבעו לדיון בפני כב' השו' איפלד, ביום 6.6.11, אולם המבקש לא התייצב לדיון למרות שזומן כדין.

 בנסיבות אלו ניתן פסק הדין במעמד צד אחד (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין ניתנה למבקש זכות לבקש ביטולו תוך 7 ימים מיום קבלתו.

טענות הצדדים לבקשה:

 ביום 23.6.11 הוגשה בקשה זו במסגרתה טען המבקש כי לא התייצב לדיון מאחר והוא סובל משכחה כתוצאה מזעזוע מוח שעבר ובשל החלפת מקום עבודה. המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקש הוא שהגיש התביעה העיקרית ואף היה מודע לתביעה שכנגד והתגונן מפניה.

 לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף מן הטעמים שיפורטו להלן:

 ביטול פסק דין יעשה בדרך כלל משני טעמים מרכזיים:

א. ביטול מחובת הצדק:  רלוונטי  למקרים בהם לדוגמא אין המצאה של כתב התביעה לנתבע, וזו הסיבה בגינה הוא לא התגונן. במקרה כזה פסק הדין שניתן  פגום, ויש לבטלו "מחובת הצדק", בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה של הנתבע במשפט.

ב. ביטול על פי שיקול דעת: רלוונטי למקרים בהם בעל דין זומן כדין אך לא התייצב , שאז מדובר בביטול פסק דין שניתן כהלכה. בנסיבות שכאלה בטרם הכרעה בבקשה לביטול פסק הדין על בית המשפט לבחון מה היא הסיבה בגינה לא התייצב  לדיון ומה הם סיכויי הצלחתו בתביעה אם פסק הדין יבוטל [ר' אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 341-342 (מהדורה שמינית,2005)].

באשר לסיבת אי התייצבותו לדיון -  יש לבחון אם העדר ההתייצבות הינו תוצר של רשלנות בלבד או שמא יש לראות בהתנהגותו משום התעלמות מודעת וזלזול בבית המשפט (שאז אף אם יראה  סיכויי הצלחה לא תמיד יוכל לכפר על כך בתשלום הוצאות).

  סיכויי הגנתו של המבקש יבדקו לאור האמור בכתב טענותיו ובהעדר כתב טענות  ילמדו   מהבקשה ומהתצהיר התומך בה [ר' אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343-344 (מהדורה שמינית,2005)].

ויוער, כי השאלה הראשונה משנית לשנייה שהרי אין לבטל פסק דין שנתקבל כהלכה מקום בו שמיעת המבקש וביטול פסק הדין לא תצמיח כל תועלת. ויודגש, כי ככל שהמבקש יצביע על סיכויי הצלחה- בית המשפט יסתפק, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש, אפילו אם יזכה בבקשה הביטול , שהרי אם ניתן לפצות צד שכנגד בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטרחה שנגרמו לו יש להיענות לבקשה בכפוף להטלת הוצאות [ר' אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343 (מהדורה שמינית,2005)].

 בענייננו, מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן כהלכה, ומשכך מדובר בביטול פסק דין על פי שיקול דעת כאמור בחלופה השנייה שלעיל.

 לטענת המבקש נעדר  מהדיון  מאחר והוא סובל משיכחה בעקבות זעזוע מוח שעבר. לתמיכה בטענה זו צירף   מסמכים רפואיים מיום 15.1.10 מהם עולה כי היה מעורב בקטטה במהלכה נפגע בראשו ובפניו. לא די במסמכים שצורפו כדי לבסס טענתו שדבר הדיון נשתכח מליבו בשל  פגיעה בזכרון.  הם הופקו בסמוך לאירוע  שאירע כשנה וחצי לפני מועד מתן פסק הדין ואינם משקפים לכן את מצבו הרפואי נכון להיום. לפיכך ובהעדר מסמכים רפואיים עדכניים הרי שטענה זו לא הוכחה כלל.

 לעניין סיכוי הצלחת המבקש בתביעה- עיון בה מעלה כי מדובר בטענות שלא נתמכו בראיות כלשהן ולא ברור מה  הנזק שנגרם לו  ועל סמך מה מבקש  הפיצוי . גם באמור בכתב הגנתו לתביעה שכנגד אין כדי לסייע בידו  . מצאתי אם כן כי מדובר בתביעה שהיא לכאורה חסרת סיכוי על פניה.

   פסק הדין הומצא למבקש כדין ומאישור המסירה עולה כי נתקבל על ידו כבר ביום 13.6.11. על אף האמור הגיש  בקשתו רק ביום 23.6.11. אף שמדובר באיחור קל סבורתני כי בהצטרף לנימוקים האחרים שהובאו לעיל הרי שגם מן הטעם הזה ראוי לדחות הבקשה.