1. המבקש הגיש תובענה וכן בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, נגד המשיבה 1 כ"חברה משכנת" של נכסי מקרקעין שבנתה במודיעין עילית, ונגד המשיבים 2 - 4, עורכי דין הפועלים מטעמה. עניינה של התובענה הוא דמי טיפול הנגבים ע"י המשיבים בגין העברת זכויות בנכסי המקרקעין, בגין רישום משכנתא ובגין הנפקת אישורי זכויות. על פי הנטען בתובענה, המשיבים גובים דמי טיפול העולים על הסכומים המרביים הקבועים בחוק.
2. בהחלטת בית המשפט מיום 14.4.13 אושרה התובענה כתובענה ייצוגית (להלן - החלטת האישור). במסגרת החלטה זו נקבע, כי הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא "כל מי ששילמו למשיבים, או למי מהם, תשלומים בגין השירותים הבאים המנויים בצו הפיקוח: שירותי העברת זכויות, רישום משכנתא ומתן אישור זכויות, וזאת החל מיום 3.1.04 ועד ליום הגשת התובענה".
3. לאחר שניתנה החלטת האישור, ובטרם פורסמה הודעה על אישורה לפי ס' 25 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, הגיש המבקש בקשה לתיקון הגדרת הקבוצה בהחלטת האישור באופן שזו תכלול את כל מי ששילם תשלומים למשיבים, כמפורט לעיל, עד למועד פרסום ההודעה על החלטת האישור (יצוין כי בבקשתו המקורית עתר המבקש לכלול בקבוצה את כל מי ששילם דמי טיפול למשיבים עד למועד מתן פסק הדין בתובענה הייצוגית, אולם בעת הדיון בבקשה, צמצם בקשתו כאמור). המבקש טוען כי הגדרת הקבוצה בבקשתו לאישור, מקורה בפליטת קולמוס, וכי למעשה, התכוון להגדיר את הקבוצה כמבוקש כיום. כראיה לכך הוא מפנה לס' א' לכתב התובענה בו נתבקש בית המשפט "להורות לנתבעים להשיב ליחידי הקבוצה את הפרשי הגביה שבין סכום הגבייה שגבו בפועל מיום 3.1.2004 ואילך - לסכום הגבייה שעליהם היה לגבות עפ"י דין...". לחלופין נתבקש בית המשפט לתקן את הגדרת הקבוצה מכוחו של ס' 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, המקנה סמכות לבית המשפט, גם לאחר החלטת האישור, להתיר "צירוף של אדם לקבוצה שאותה הגדיר". לטענת המבקש, כל עוד ממשיכים המשיבים לגבות כספים בניגוד לצווי הפיקוח, וכך הם פני הדברים גם כיום, ראוי לכלול בקבוצה גם את כל מי שנגבו ממנו תשלומים שלא כדין עד למועד פרסום ההודעה. הרחבת הגדרת הקבוצה תחסוך הגשת בקשה נוספת, שעניינה זהה, המתייחסת לתקופה שמיום הגשת תובענה זו (3.1.11) ואילך, ותייעל את הדיון. לבקשה צורף תצהיר המבקש ועל פיו ממשיכים המשיבים, למיטב ידיעתו, לגבות כספים בניגוד לצו הפיקוח.
4. המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיבים טוענים כי הגדרת הקבוצה בבקשת האישור, אין מקורה בפליטת קולמוס שכן גם לפי טענת המבקש בבקשתו הנוכחית, נעתר בית המשפט לבקשת האישור כפי שהוגשה. עוד הם טוענים כי כל שינוי של הגדרת הקבוצה, בשלב זה של הדיון, הוא בגדר שינוי חזית ומשום פגיעה בפומביות ההליך, שאין להתירו. נטען עוד כי קיימת למשיבים טענת התיישנות כלפי יחידי הקבוצה שצירופם נתבקש, ואין להתיר תיקון "כאשר כלפי הטענות החדשות קיימת טענת התיישנות" (ס' 3 לתשובה לבקשה). נטען גם כי בית המשפט סיים את מלאכתו בהחלטת האישור, וניתן לתקן החלטתו רק על דרך של הגשת ערעור.
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
6. אכן, אין למעשה חולק, כי הגדרת הקבוצה בהחלטת האישור תואמת את שנתבקש בבקשה לאישור התובענה כייצוגית (ר' ס' 2 לבקשה). הדבר עולה מן המבוא לבקשה לאישור בו הוגדרה הקבוצה כמי ששילמו למשיבים תשלומים עבור שירותי "חברה משכנת" וזאת "בשבע השנים האחרונות מיום 3.1.2004" (הבקשה לאישור הוגשה לבית המשפט ביום 3.1.11). הדבר עולה גם מס' 88 לבקשה בו ציין המבקש כי "התביעה... צומצמה רק ל-7 השנים האחרונות" (ור' גם ס' 58 לבקשה). ברי, לפיכך, כי בכל המתייחס להגדרת הקבוצה, הבקשה שהוגשה היא הבקשה שאושרה.
7. המבקש עותר, לחלופין, לתיקון הגדרת הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה מכוחו של ס' 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, המורה כדלהלן:
"(א) אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה; לא ייכלל בקבוצה אדם שעילת תביעתו נוצרה לאחר המועד שבו אושרה התובענה הייצוגית כאמור.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט להתיר צירוף של אדם לקבוצה שאותה הגדיר לפי אותו סעיף קטן, אף שלא נכלל בה במסגרת החלטת בית המשפט כאמור באותו סעיף קטן, וזאת עד למועד שיקבע; התיר בית המשפט כאמור, יורה על האופן שבו תימסר הודעה על כך למי שצורף לקבוצה, ורשאי הוא להורות על פרסום הודעה על כך גם לחברי הקבוצה או לגורם אחר אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין...".
הוראה זו מקנה לבית המשפט סמכות לצרף לקבוצה, גם לאחר החלטת האישור, כל אדם נוסף לפי שיקול דעתו. תכלית הוראה זו היא לחסוך התדיינויות נוספות, לחסוך בהוצאות ההתדיינות, ולשפר את נגישותם של אנשים נוספים, בעלי עילת תביעה דומה לעילה שאושרה, לבית המשפט (ר' דברי ההסבר לס' 9(ב), להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ה"ח 234, כ"ו בטבת התשס"ו, 26.1.06).
8. בענייננו, לא מצאתי טעם שלא להיעתר לבקשה. המשיבים הודו במהלך ההתדיינות כי הם ממשיכים וגובים דמי טיפול העולים על הסכומים המרביים הקבועים בצו הפיקוח. גם לאחר החלטת האישור, וגם במסגרת הדיון בבקשה שלפני, לא נטען כי המשיבים פסקו מלגבות דמי טיפול אלה. נמצא כי המשיבים ממשיכים וגובים דמי טיפול העולים על הסכומים המרביים הקבועים בצו הפיקוח עד היום. עובדה זו מצדיקה תיקון הגדרת הקבוצה ע"י צירופם של מי ששילמו דמי טיפול לאחר הגשת התובענה ואשר עילתם זהה. יוסף לאמור, כי בין הסעדים שנתבקשו בבקשת האישור, ואף אושרו בהחלטת האישור, נכלל גם סעד הצופה פני עתיד המורה למשיבים לחדול מגביית תשלומים שלא כדין ולפעול בהתאם לצו הפיקוח. מבחינה זו, חברי הקבוצה שמתבקש צירופם אינם זרים להליך. גם הטעמים שנמנו בהחלטת האישור, להיות התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, תומכים בקבלת הבקשה (ור' ס' 59 להחלטת האישור בה נמנו, בין היתר, החיסכון בהתדיינויות, חיסכון במשאבי זמן וכסף של חברי הקבוצה, חיסכון בזמנו של בית המשפט, התלות של חברי הקבוצה בשירותי המשיבים, והעדר המודעות האפשרי של חלק מחברי הקבוצה לעצם הפגיעה בזכויותיהם).
9. לא מצאתי ממש גם ביתר טענותיהם המתנגדות של המשיבים. באשר לטענת ההתיישנות, אין חולק כי טענת התיישנות לא הועלתה כלל בתשובה לבקשת האישור בכל המתייחס לקבוצה שאושרה (ר' גם דברי ב"כ המשיבים בע' 38 לפרוטוקול ש' 14-15). המשיבים טוענים לקונית כי לו היתה מוגשת בקשה חדשה בשם קבוצת משלמי דמי הטיפול מיום 4.1.11 ועד היום, הייתה עומדת למשיבים טענת התיישנות המתבססת על מועד כריתת הסכמי המכר בין רוכשי הדירות לבין המשיבה 1, ועל יסוד הלכת כלליר (רע"א 6734/09 סלון ירושלים מוצרי חשמל בע"מ ואח' נ' כלליר תפעול ואחזקה בע"מ, ניתן ביום 26.8.12). לפי טענה זו, עילתם החוזית של חברי קבוצה זו נולדה במועד כריתת החוזה עם המשיבה 1 "ולא במועד בו ננקטה הפעולה נשוא התביעה" (ה"ש 1 בע' 2 לתגובת המשיבים). ואולם, ומבלי צורך להידרש לטענה האמורה, העילות שאושרו ע"י בית המשפט בהחלטת האישור אינן עילות חוזיות. העילות שאושרו הן הפרת חובה חקוקה לפי ס' 63 לפקודת הנזיקין, והתעשרות שלא כדין לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, שתיהן בזיקה לחוק הפיקוח ולצווי הפיקוח שהותקנו מכוחו. עילות אלה לא נולדו אלא עם גביית דמי הטיפול ע"י המשיבים, מעבר למותר בדין. בענייננו מתבקש צירופם של מי ששילמו דמי טיפול למשיבים החל מיום 4.1.11 ועד למועד הפרסום, מועדים מאוחרים לאלה שנדונו בהחלטת האישור, ולפיכך אין ממש בטענת ההתיישנות.
10. יש לדחות גם את טענת המשיבים לסופיות החלטת האישור, וכי בית המשפט "סיים את מלאכתו". החלטה לאישור תובענה ייצוגית היא, במהותה, החלטת ביניים. משניתנה החלטה המאשרת ניהול התובענה כתובענה ייצוגית, מסיים בית המשפט את מלאכתו רק עם מתן פסק דין בתובענה. מבלי צורך להידרש לשאלה האם רשאי בית המשפט לתקן את החלטת האישור, ובאלו נסיבות יעשה כן (ור' לענין זה דעת השופט ע' פוגלמן בע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ,ניתן ביום 11.4.13, בס' 14 לחוות דעתו), בענייננו נתבקש התיקון מכוח הוראת חוק מפורשת המסמיכה את בית המשפט להתיר צירופם של חברים נוספים לקבוצה, גם לאחר החלטת האישור. ויודגש, אין בתיקון כדי לפגוע בזכויות המשיבים. הליך אישור התובענה כייצוגית אינו אלא "הפרוזדור שבאמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין, הוא הדיון במשפט גופו" (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 787 (1995)). משעמד המבקש ברף הנדרש לאישורה של התובענה כייצוגית, ונפתחה הדרך לטרקלין, יהיו הצדדים רשאים להביא את מלוא ראיותיהם וטענותיהם במסגרת בירור התביעה גופה.
11. לסיכום, הנני נעתרת לבקשה ומורה על תיקון הגדרת הקבוצה באופן שזו תכלול את כל מי ששילמו למשיבים, או למי מהם, תשלומים בגין השירותים הבאים המנויים בצו הפיקוח: שירותי העברת זכויות, רישום משכנתא ומתן אישור זכויות, וזאת החל מיום 3.1.04 ועד ליום פרסום ההודעה על החלטת האישור.
המבקש יגיש כתב תובענה מתוקן, התואם את החלטת האישור ואת החלטה זו, עד ליום 10.8.13.
המשיבים יגישו כתב הגנתם עד ליום 1.10.13.
ב"כ המבקש יפעל לפרסום הודעה בהתאם לס' 67 להחלטת האישור, לרבות קבלת אישור בית המשפט כנדרש.
עם השלמת הגשת כתבי הטענות, ייקבע דיון מקדמי בתובענה הייצוגית.
התיק יובא לעיוני ביום 1.10.13.