החלטה בתיק ת"צ 30501-04-12

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית (" הבקשה ") ולאחר שעיינתי בה ובהבהרות שמסר המבקש בעקבות החלטתי מיום 18.6.12, החלטתי למחוק את הבקשה אף מבלי לבקש את תשובת המשיבים.

בבקשה עותר המבקש להכיר כייצוגית בתובענה לסגירת תיקי הוצאה לפועל ופשיטת רגל וזאת על יסוד דברים שנאמרו ב פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 9715/03 הורוביץ נ' פקיד שומה תל-אביב 4 (טרם פורסם, 24.1.05 ) (" עניין הורוביץ ").

טענת המבקש היא כי בפסק הדין בעניין הורוביץ נקבע שנישום יכול "להזדכות" כלפי רשויות המס בגין "חוב אבוד" כחלוף שמונה שנים שבהן לא עלה בידו לגבות את החוב. המבקש מוסיף וטוען כי על יסוד דברים אלה יש להורות על סגירתם של תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד חייבים אם חלפו למעלה משמונה שנים מאז שנפתחו תיקי ההוצאה לפועל, וזאת מפני שלפי הדברים שנאמרו בעניין הורוביץ יכולים הזוכים "להזדכות" כלפי הרשויות בגין החוב האבוד. המבקש טוען עוד כי יש להורות על סגירת תיקי הוצאה לפועל גם בנסיבות אחרות אשר סקירתן אינה דרושה להחלטה זו מן הטעם שיהיה הדבר אשר יהיה, התובענה שאישורה כייצוגית מתבקש איננה ממן התובענות שניתן להכיר בהן כתובענות ייצוגיות, והדברים יבוארו להלן.

בהחלטה שניתנה ביום 18.6.12 הוריתי כי המבקש יגיש טיעון משלים שבו הוא יפרט את הוראות חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (" החוק ") והתקנות שמכוחו, אשר עליהן מושתתת הבקשה, ואת עילת התביעה שאישורה מתבקש. המבקש הגיש טיעון משלים, ולאחר שעיינתי בו הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי המבקש עילת תביעה מתאימה אשר ניתן לאשרה כייצוגית ומכאן שאין מנוס ממחיקת הבקשה.

סעיף 4(א)(1) לחוק מורה כי יכול להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית " אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)... ". סעיף 3(א) לחוק מורה כי " לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית...". 

תוספת השנייה לחוק מפורטים מיני התביעות והעניינים שבגינם ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית ועיון בהוראות אותה תוספת מלמד שתביעתו של המבקש איננה יכולה לבוא בגדרו של איזה ממיני התביעות והעניינים שבתוספת.

אופן ניסוחו של סעיף 3(א) לחוק מלמד כי תביעה שאיננה ממין התביעות המנויות בתוספת איננה יכולה להיות נושא לבקשה לאישור תביעה ייצוגית, שהרי נאמר בסעיף 3(א) כי לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה, ומכאן שאם אין בידי המבקש להראות כי עניינו הוא ממן העניינים המפורטים בתוספת השנייה כי אז המסקנה המתחייבת היא שאין בידו עילת תביעה שניתן לאשרה כייצוגית, וממילא יש לדחות את בקשתו.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי לאותה תוצאה ניתן להגיע גם בדרך אחרת, והיא אם סוקרים את רשימת המשיבים לבקשה. המבקש ביקש לאשר כייצוגית תובענה נגד כמה רשויות של המדינה, שופטים בבית המשפט המחוזי בנצרת, עורכי דין וארגונים שונים. יהיה אשר יהיה טיב טענותיו של המבקש נגד מי שנמנו כמשיבים בבקשה, ואין צריך לומר שאיני מחווה כל דעה בנוגע לטענות אלה, לא ניתן למצוא בכל הוראותיה של התוספת תביעה היכולה להיות מוגשת בעת ובעונה אחת נגד כל מי שנמנו על ידי המבקש כמשיבים בבקשתו, וגם בכך יש כדי לתמוך במסקנתי שאין מקום להוסיף ולקיימה.

תקנה 18(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע-2010 (" התקנות") נותנת בידי בית המשפט את הסמכות להורות על מחיקת בקשה או תובענה אם לא צורף משיב ראוי וכן על מחיקת משיב שצורף לבקשה לאישור. על דרך פירוש שהוא אמנם מעט מרחיב, אולם לדעתי הוא הכרחי בנסיבות העניין, ניתן למצוא בתקנה עיגון גם לסמכות למחוק את הבקשה הנוכחית בכללותה.

על כל פנים, ניתן למצוא עיגון לסמכות זו גם בתקנה 19(א) של התקנות המורה כי בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור יחולו תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, בשינויים המחויבים. תקנה 100(1) של אותן תקנות מאפשרת לבית המשפט למחוק כתב טענות שאינו מגלה עילה וכאמור, לדעתי, זה הוא המקרה.

סיכומו של דבר, אני מורה על מחיקת הבקשה לאישור.

ניתנה היום,  י"ב אב תשע"ב, 31 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: