בפניי בקשה להחזר הוצאות הגנה, מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:
"חוק העונשין").
המצע העובדתי
:
נגד המבקש כאן הוגש, במסגרת התיק העיקרי - ת"פ 8196/04/09, כתב אישום המייחס לו, יחד עם שני נאשמים נוספים, ביצוע עבירה של תקיפה והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. המבקש כפר במיוחס לו, התנהל משפט הוכחות בעניינו אשר הוליד בסופו של הליך הכרעת דין של זיכוי ביחס אליו וכן ביחס לנאשם 3.
יש לציין כי, בתיק התקיימו שלוש ישיבות הוכחות. תחילתו של ההליך בכתב אישום מיום 21/04/09 וסיומו בזיכוי בהכרעת דין מיום 23/12/10 .
טענות הצדדים
:
המבקש טוען כי נגרמו לו נזקים בעקבות ההליכים המשפטיים שנכפו עליו, ומבקש שיפסקו לו פיצויים בגין הוצאות הגנתו, פיצוי בגין מעצרו ועמידתו בהליך הפלילי ובפני סכנת הרשעה באשמה ממנה זוכה.
המבקש פרס בהרחבה את טיעוניו. תחילה, פירט את השתלשלות ההליך המשפטי אשר התנהל כנגדו החל מרגע מעצרו של המבקש סמוך לאירועים, שחרורו בתנאים, הגשת כתב האישום והחקירות להן התייצב וההליך המשפטי עצמו וכלה בהכרעת הדין אשר הביאה לזיכויו של המבקש. לאחר מכן, פירט את מחדלי החקירה המטילים, לדידו, צל כבד על נכונות המשיבה להגיע לחקר האמת. המבקש בבקשתו פירט שורה של מחדלי חקירה המצביעים על ניהול חקירה מגמתית בלתי הוגנת ואשר המרחק בינה לבין חקר האמת מרחק רב הוא. לאחר מכן, עבר לפירוט מחדלים מצד התביעה בניהול ההליך נגד המבקש, כפי המפורט בהרחבה בבקשתו. המבקש לא פסח בטיעוניו גם כנגד מח"ש וסירובם לחקור את תלונותיהם של המבקש ושל הנאשם 3. לבסוף, עבר לפירוט ההוצאות אשר נגרמו לו כתוצאה מניהול ההליך המשפטי לצד פירוט ההלכה העומדת בבסיס בקשתו.
המשיבה, בתורה, התנגדה לבקשה. המשיבה האריכה בטיעוניה ולבסוף, עתרה היא לדחיית הבקשה שכן, לטעמה, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת זכאותו להוצאות משלא הוכיח העדר יסוד לאשמה או נסיבות המצדיקות פיצוי על פי התנאים אשר נקבעו בהלכה הפסוקה.
המתווה הנורמטיבי
את טענות הצדדים יש לבחון לאור הוראות סעיף 80 לחוק העונשין הקובע בזו הלשון:
"80. הוצאות ההגנה מאוצר המדינה
(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט...".
סעיף 80 לחוק העונשין זכה לפסיקה מקיפה שקבעה קריטריונים ליישומו. סעיף זה הוא אתר של איזון בין שיקולים נוגדים. מחד, יש להביא בכלל חשבון הנזק שנגרם לנאשם בעקבות ההליך הפלילי שנכפה עליו; מאידך, יש להביא בכלל חשבון את האינטרס הציבורי המשמעותי באכיפת החוק. (ראה פסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן ב
רע"פ 4121/09 עו"ד רותם שגיא נ' מדינת ישראל
והפסיקה המאוזכרת שם)
בהענקת זכות זו המדובר בבדיקה אינדיווידואלית של כל נאשם ונאשם, על נסיבותיו האישיות ונסיבות זיכויו בדין. כפי שקבע כב' השופט יצחק כהן ב
ע"פ 144/02 מלכה שמעון נ' מ"י:
"
אין המדובר במשוואה אוטומטית לפיה זיכוי משמעו פיצוי, יש לבחון כל מקרה לגופו וכל נאשם לעולמו ונסיבותיו."
אם כן, לשם פסיקת החזר הוצאות הגנה, עינינו הרואות כי הוראת סעיף 80 לחוק העונשין מציבה לפני הנאשם שלוש משוכות;
האחת
היא כי הנאשם זוכה בדינו או, לחלופין, כי האישום שהוגש נגדו בוטל לפי סעיף 94(ב) לחסד"פ,
השנייה
היא עילת הזכאות וזו נחלקת לשתי עילות חלופיות; עילת "העדר יסוד להאשמה" או עילת "נסיבות אחרות המצדיקות זאת",
השלישית
היא שיקול דעת בית המשפט. בכל אחד מהמשוכות הללו יצקה הפסיקה תוכן.
באשר למשוכה הראשונה, כך נקבע ע"י כב' השופט ריבלין ב
ע"פ 303/02 דרוויש חמדאן נ' מדינת ישראל
(להלן: "הלכת חמדאן"):
"תנאי סף לכניסה למשכנו של סעיף 80 לחוק העונשין, היא כי נאשם זוכה בדינו... המסקנה היא אפוא, כי זיכוי או ביטול אישום בשל חזרה מאישום... וכן זיכוי מטעמים אחרים, כל אחד מאלה, לבדו, די בו כדי לשמש תנאי סף לתחולתו של סעיף 80 לחוק העונשין."