1) בתאריך 30.5.2013 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
על פי כתב האישום בתאריך 25.5.2013 ביקש הנאשם, יליד 1924 מאשתו המתלוננת בת ה-89 שנה, לקיים עמה יחסי מין. משזו סירבה, הכה אותה הנאשם באגרופיו בפניה וניסה לחבול בה באמצעות סכין. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת שברים באף ובקיר הסינוס האחורי ופצע בגב. שוטר שהגיע לזירת ההתרחשות ירה בנאשם על מנת לגרום לו לחדול ממעשיו.
2) הנאשם נעצר בסמוך לאחר מכן ומעצרו הוארך עד להגשת כתב האישום ובקשה למעצר עד לתום ההליכים. בתחילת הדיון בבקשת המשיבה למעצרו עד לתום ההליכים, הורה בית משפט (כב' השופט קפאח), ביום 10.6.2013 על בדיקתו של הנאשם לשם קביעת אחריותו הפלילית ומסוגלותו לעמוד לדין.
3) בתאריך 26.6.2013 ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם, חתומה בידי דר' עוזי שי פסיכיאטר מחוזי - אזורי מחוז תל אביב. חוות הדעת התייחסה הן לעניין אחריותו הפלילית של הנאשם והן לעניין מסוגלותו לעמוד לדין.
באשר לאחריותו הפלילית קבע הפסיכיאטר כך:
"אני בדעה כי מצבו הנפשי היה בלתי מאוזן בעת האירוע המיוחס לו בתיק הנוכחי הוא היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה את הפסול במעשיו.
חסר יכולת זו נבעה ממחלתו הנפשית שבאה לידי ביטוי במחשבות שווא של רדיפה וקנאה. כאמור, הנאשם היה להערכתי נתון תחת השפעת תכנים דלוזיונלים ואולי הלוצינטוריים ושיפוטו היה פגום ולפיכך בעת ביצוע המעשה המיוחס לו, לא היה אחראי למעשיו...."
בענין מסוגלותו לעמוד לדין נקבע כי:
"הן מתוצאות הבדיקה הנוכחית והן מהמסמכים הרפואיים שעמדו לרשותי אני בדעה כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, אינו מסוגל להבין מהות הליכי המשפט, אינו מסוגל להבין את תכנם, משמעותם וההשלכות של הראיות המובאות בפניו וכל זאת מחמת מחלתו הנפשית."
עורך חוות הדעת ממליץ אפוא כי
"בית המשפט יצווה על אשפוזו של הנאשם בשל מסוכנותו.", כאשר על מקום האשפוז יחליט הפסיכיאטר המחוזי על פי סמכותו לפי סעיף 15(ז) לחוק לטיפול בחולי נפש (להלן: "חוות הדעת הפסיכיאטרית").
4) להשלמת התמונה אציין כי מיד לאחר פציעתו ומעצרו של הנאשם ועת הובא לבדיקה בבית החולים וולפסון, ציינה הרופאה הפסיכיאטרית שבדקה אותו שם, דר' בריקסמן, כי בבדיקתו נמצא כי
"התמצאות פגומה בזמן ובמקום. הפרעות בולטות בזיכרון, תפקודים אקזיקוטיבים, רמזים למחשבות שווא. שיפוט לקוי, אין לשלול שמדובר בהליך של
Dementia
".
בדיקה נוספת ביום 27.5.2013 שנעשתה על ידי דר' בריקסמן הניבה את המשפט הבא:
"החולה מבולבל, הלוצינטיבי, דיבור לא לענין... הפרעות קוגניטיביות בולטות, שיפוט לקוי." (להלן: "הדו"ח מוולפסון").
5)
גלגוליו של הליך
המדינה לא השלימה עם חוות הדעת הפסיכיאטרית ובתאריך 15.7.2013 העלתה בפני כב' השופט קפאח שדן בהליך מעצרו עד לתום ההליכים של הנאשם (לא בתיק העיקרי), הסתייגותה מחוות הדעת ומסקנותיה וביקשה כי בית המשפט יורה על בדיקת הנאשם בתנאי אשפוז במחלקה פסיכיאטרית.
כב' השופט קפאח סבר שמפאת כבודו של הפסיכיאטר המחוזי, יש לקבל התייחסותו לטענת המאשימה באשר לדרך בה הגיע למסקנותיו, ודחה את הדיון ליום 11.8.2013.
6) בתאריך 23.7.2013 חזרה המדינה והודיעה לבית המשפט, כי היא עומדת על בדיקת הנאשם פעם נוספת. לבקשה צורף מכתבו של הפסיכיאטר המחוזי המופנה לעו"ד ארז ריכטנברג מפמת"א מיום 23.7.2013, בו מביע עמדתו בעניין בקשת המדינה לבדיקה הנוספת כך:
"שליחתו להסתכלות (של הנאשם - ג'.ק.)
בבית החולים אברבנאל משולה להתעללות בחסר ישע."
7) בתאריך 11.8.2013 התקיים דיון בפני כב' השופט קפאח שהחליט כי העניין יוכרע על ידי השופט הדן בתיק העיקרי, קרי: בפני.
8) בתאריך 1.9.2013 התייצבו הצדדים בפני. המדינה חזרה על בקשתה. לאור תגובת הפסיכיאטר המחוזי מיום 23.7.2013 כי בדיקה נוספת משולה להתעללות בחסר ישע, התנגד ב"כ הנאשם לבדיקה נוספת. באותו מועד לא ניתנה החלטה וביקשתי כי המדינה תשוב ותשקול עמדתה.
9) בתאריך 9.9.2013 שבה המדינה וביקשה כי אורה על בדיקה נוספת של הנאשם כשהיא מפרטת את נימוקי בקשתה ואסמכותיה לכך:
"בהתאם לעמדת הפסיקה, חומרת העבירות ואופן ביצוען מחייבות אותנו לעמוד על קבלת חוות דעת נוספת בעניינו של הנאשם. וכזו המתנהלת לאורך זמן ותוך הערכה של יותר ממומחה אחד, במידת האפשר, כדי לעמוד על האינטרס הציבורי והשלכותיה של קביעת אי כשירות לעמוד לדין, ואי שפיות הדעת בביצוע המעשים וכדי להפריך כל ספק בענין זה."
10) בתאריך 10.9.2013 החלטתי לדחות את בקשת המדינה להורות על בדיקתו הנוספת של הנאשם והפניתי המדינה לאפשרויות הפתוחות בפניה - זימונו של הפסיכיאטר המחוזי לחקירה נגדית או לחילופין, להגיש חוות דעת נוגדת מטעמה.
11) ביום 15.9.2013 הודיעה המדינה כי בכוונתה לחקור נגדית את הפסיכיאטר המחוזי וכי אורה על עריכת חוות דעת עדכנית בטרם החקירה הנגדית, שכן חוות הדעת הפסיכיאטרית הינה מלפני כשלושה חודשים.