ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
|
5595-08
21/02/2012
|
בפני השופט:
יצחק מילנוב
|
| - נגד - |
התובע:
נועם (בן יצחק) זפרני
|
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. משרד המשפטים
|
| החלטה |
1. כנגד המבקש הוגש ביום 20/02/08 כתב אישום בו הואשם בעבירות של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348 (ג) ו-(ה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין), ובעבירה של הטרדה מינית, עבירה לפי סעיף 3 (א) 3 וסעיף 3 (א) 6 (ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן- החוק למניעת הטרדה מינית).
2. בהכרעת הדין מיום 01/02/11, זוכה המבקש מהעבירות הנ"ל.
3. ביום 10/01/12 הגיש המבקש בקשה למתן פיצוי בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין. תגובת המשיבה לבקשה הוגשה ביום 01/02/12. ביום 21/02/12 התקיים דיון בנוכחות המבקש וב"כ, וב"כ המשיבה. בדיון זה נתנה אף למבקש ההזדמנות לומר דברו.
4. סעיף 80. (א) לחוק העונשין קובע:
"משפט שנפתח שלא על דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם למדינה הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור".
5. בהכרעת הדין, נכתב, בין השאר:
"
סיכום ביניים: מארג הראיות והעדויות שהציגה המאשימה לצורך הוכחות אשמתו של הנאשם חושף שורה של מחדלי חקירה מהותיים: החל באי בדיקת (ואי הוכחת) תוואי הדרך בו נסעו הנאשם והמתלוננת, דרך אי חקירת אירוע נטילת נשקה של המתלוננת על רקע איומה כביכול בהתאבדות ואי עריכת שחזור, וכלה באי זימונם של הילה להעיד בבית המשפט.
ואולם, אילו בכך היו מתמצים מחדלי החקירה בענייננו- ניחא. אך מסתבר כי במלאכת החקירה דנן נפלו כשלים מהותיים נוספים כאשר המאשימה לא סיפקה להם כל הסבר סביר, כדלקמן:
א.
אי עריכת עימות בין הנאשם למתלוננת
:....
ב.
אי חקירת דמויות מפתח שהוזכרו על ידי המתלוננת ועל ידי הנאשם בחקירתם
: ....
ג.
שיהוי בחקירת המתלוננת והנאשם
: ...
ד.
אי הוכחת המועד המדויק של ביצוע העבירות
: ...
(ע' 96 ש' 25-17, ש' 26, ע' 97 ש' 15, ע' 98 ש' 3, ע' 98 ש' 25)
"סופם של דברים
: מחדלי החקירה שאפיינו את מח"ש בעניינו הם רבים ותמוהים ומשקלם המצטבר יש בו כדי לשנות את מאזן הראיות שהונחו על ידי המאשימה ולהטות את הכף לטובת זיכויו של הנאשם. אמנם, בהלכה הפסוקה נקבע כי, לא כל אימת שהרשות החוקרת נמנעת מביצוע פעולות חקירה יש לזכות את הנאשם בגין כך...ואולם במקרה דנן, דומני כי הראיות שהובאו על ידי המאשימה, ומבוססות בעיקרן על גרסתה של המתלוננת- אין בהם די להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר, ביחוד לאור החקירה שנוהלה ברשלנות מופלגת, ואופיינה במקבץ גדול של מחדלי חקירה, אשר יש בהם כדי לעורר את "הספק הסביר" ממנה זכאי הנאשם ליהנות בהליך פלילי" .
(ע' 100, ש' 28-13).
"משלא טרחה איפה המאשימה לפרט בכתב האישום את העובדות המהוות בסיס לעבירה הקבועה בסעיף 348 (ה) לחוק העונשין ולא טרחה להוכיח עובדות אלו-די בכך כדי לזכות את הנאשם מהעבירה הנ"ל".
(ע' 101 ש' 27-25).
לעניין קיומם או אי קיומם של יחסי מרות, נקבע בהכרעת הדין:
"כך או כך, משקבעתי כי אין מקום להרשיע הנאשם בביצוע מעשים מגונים- הופך הדיון הנ"ל לתיאורטי, שהרי לאור הספק הקיים, בדבר עצם ביצוע המעשים המגונים המיוחסים לנאשם, ממילא אין עוד חשיבות לשאלת קיומם או העדרם של יחסי מרות בין השניים".