1. נגד הנאשמת, חברה לייצור ושיווק לוחות גבס, הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה לפי סעיף 47(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988, בהיותה, לכאורה, צד להסדר כובל שלא אושר כדין ושלא ניתן לו היתר זמני או פטור לפי חוק.
הבקשה שלפניי עוסקת במספר טענות מקדמיות שהעלתה הנאשמת, שבגין כל אחת מהן, לטענתה, יש כדי לבטל את כתב האישום כנגדה.
רקע כללי
2. הנאשמת, כאמור, הינה חברה לייצור ושיווק לוחות גבס. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כיהן צבי אנגל (להלן:
"אנגל") כמנכ"ל וכדירקטור של הנאשמת.
יהודה יצוא ויבוא בינלאומי 1971 בע"מ (להלן:
"יהודה") עוסקת אף היא בייצור ושיווק לוחות גבס, ובעבר, כאמור בכתב האישום, ייצרה וייבאה את מרבית לוחות הגבס בישראל. בתקופה הרלוונטית כיהן יעקב גוטפריד כמנכ"ל ובעל המניות ביהודה, כאשר שלמה גוטפריד, אביו, כיהן כיו"ר הדירקטוריון שלה (להלן:
"יעקב", "שלמה").
יהודה יצוא ויבוא בינלאומי עולם הגבס (1999) בע"מ (להלן:
"עולם הגבס") עוסקת אף היא, בין היתר, בשיווק והפצת לוחות גבס. בתקופה הרלוונטית כיהן שמואל גוטפריד, בנו של שלמה ואחיו של יעקב, כמנכ"ל של עולם הגבס וניהל אותה יחד עם אשתו אסתר (להלן:
"שמואל"). עולם הגבס נהגה לרכוש לוחות גבס מהנאשמת ומיהודה ולהפיץ אותם בישראל. היקף הרכישות של עולם הגבס מהנאשמת ומיהודה השתנה מתקופה לתקופה, בהתאם למחיר שהוצעו לה.
משה גוטפריד, אחיהם של שמואל ויעקב (להלן:
"משה"), שימש כמנכ"ל חברה אמריקאית היושבת בניו יורק ששמה:E.L IMPORTS (להלן:
"
E.L"). חברה זו שינתה עם השנים את תחומי פעילותה, ובין היתר עסקה בתיווך נדל"ן בארצות הברית.
3. בהתאם לאמור בכתב האישום, במהלך שנת 2009, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, סיכם אנגל עם שלמה או עם יעקב, כי יהודה לא תתחרה בנאשמת במכירת לוחות גבס לעולם הגבס, ובתמורה תעביר הנאשמת ליהודה סכומים שאינם ידועים במדויק למאשימה, בין בכסף ובין בשווה כסף.
כך, מחודש יוני 2009 ועד לסוף אותה שנה, העבירה הנאשמת ליהודה, באמצעות שלוש העברות כספים ל-E.L, סכום כסף שאינו ידוע במדויק למאשימה, ולא פחות מ-100,000 ש"ח.
ביום 3.6.09 או בסמוך לכך, העניקה הנאשמת ליהודה הטבה בשווי כ-40,000 ש"ח, באמצעות מתן זיכוי פיקטיבי על סחורה שרכשה יהודה מהנאשמת.
ואכן, ממשיך כתב האישום, בשנת 2009 גדל היקף הרכישות של עולם הגבס מהנאשמת ביחס לשנת 2008, בעוד שהיקף הרכישות שלה מיהודה קטן.
4. לאור כך יוחסה לנאשמת עבירה של צד להסדר כובל לפי סעיף 47(א)(1) בצירוף סעיפים 4, 2(א), 2(ב)(2), 2(ב)(3) ו-2(ב)(4) לחוק ההגבלים העסקיים, ובצירוף סעיף 23(א)(2) לחוק העונשין.
טענות הנאשמת
5. בפי הנאשמת שלוש טענות מקדמיות, שכל אחת מהן, לדבריה, יש בה כדי להביא לביטול כתב האישום כנגדה:
(א) הגנה מן הצדק -
לטענת הנאשמת יש לבטל את כתב האישום נגדה מחמת הגנה מן הצדק, וזאת בשל אכיפה בררנית הנוגעת בשני רבדים:
1. הרשות להגבלים עסקיים (להלן:
"הרשות") לא העמידה לדין מעורבים דומיננטיים יותר בגין אותה פרשה - לדברי הנאשמת, לפני הגשת כתב האישום זומנו כל המעורבים בפרשה לשימוע במשרדי הרשות, אך לבסוף החליטה הרשות להגיש כתב אישום כנגד הנאשמת ואנגל בלבד (כאשר כנגד אנגל הוגש כתב אישום נפרד), אך לא כנגד יהודה ומנהליה שהם הצדדים השניים להסדר הכובל הנטען. לדבריה, העבירה המיוחסת לה, כביכול, היא עבירה דו צדדית המחייבת הסכמה של שני צדדים, ועל כן אם הוחלט להעמיד אותה לדין, היה צורך להעמיד לדין גם את יהודה, שכן כל עובדה וראיה הקיימת כנגד הנאשמת, תקפה גם כנגד יהודה. הנאשמת הוסיפה כי ידוע לה שמנהליה של יהודה שתקו בחקירתם, אך לדבריה צריך הדבר להביא דווקא לחיזוק הראיות נגדם ולא להחלטה שלא להעמידם לדין.
2. הרשות נקטה בעבר, במקרים דומים, צעדים מחמירים פחות מאשר הגשת כתב אישום פלילי - לדברי הנאשמת העבירה המיוחסת לה מצויה ברף הנמוך, שכן שוויו של ההסכם לכאורה מהווה כ- 3% בלבד מעסקאות הנאשמת באותה תקופה, מה גם שההסכם לכאורה לא הביא בפועל לכל תוצאה. ואף על פי כן נקטה המאשימה בצעד חמור של הגשת כתב אישום, זאת כאשר במקרים חמורים יותר נקטה המאשימה בצעדים קלים כגון צו מוסכם לפי סעיף 50ב או קביעה לפי סעיף 43 לחוק.
(ב) פגמים שנפלו בכתב האישום -