ביום 26.12.12, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של הסעה שלא כדין והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. מותב זה דן בבקשת המעצר, והואיל והצדדים הגיעו להסדר טיעון ממנו ביקשו לעבור לתיק העיקרי ולהציג את ההסדר.
במסגרת ההסדר, תוקן כתב האישום. הנאשם הודה והורשע והוסכם בין הצדדים כי על הנאשם יושת עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה, כאשר הצדדים יטענו חופשי לעניין הקנס והפסילה. כחלק מההסדר, הוסכם כי הנאשם ישוחרר בתנאי מעצר בית מלאים, בצד ערבויות כספיות.
לאחר שביהמ"ש הסביר לנאשם את ההסדר, וכן את העובדה כי יכול לגזור עליו עונש אחר מזה שהוסכם, הנאשם הודה והורשע, הדיון נדחה לצורך קבלת חווה"ד של הממונה על עבודות השירות.
כמו כן, בהתאם למתווה שהוצג, הנאשם שוחרר בהתאם להסכמה שהוצגה, למעצר בית מלא בצד ערבויות כספיות (ראה פרוטוקול דיון מיום 26.12.12).
ביום 15.7.12, התייצב הנאשם ובא כוחו, ונוכח כך שלא הושגה חוו"ד ממונה, ביקשו לדחות את הדיון. כמו כן, במעמד דיון זה, הציגו הצדדים הסכמה נוספת הנוגעת לתנאי שחרורו של הנאשם, לפיה אלה יוקלו ויצומצם אך ורק למעצר בית לילי.
ביום 19.9.12, התייצב הנאשם ובא כוחו, ועתר לדחייה נוספת נוכח כך שעקב אי הבנה הנאשם לא התייצב בפני הממונה על עבודות השירות במועד שנקבע לו. ביום 24.10.12, וכן ביום 7.11.12, נדחו הדיונים בשל סיבות אישיות, בגינן לא יכול להתייצב בא כוח הנאשם.
ביום 12.12.12, נערך דיון נוסף ואמורים היו להישמע טיעונים לעונש, וזאת לאחר שהתקבלה חוו"ד של הממונה על עבודות השירות, לפיה הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות בבית החייל בבאר-שבע, וזאת החל מיום 6.2.13.
בפתחו של דיון זה, הודיע ב"כ הנאשם, עו"ד אלעטאונה, כי הנאשם טוען כי לא הבין את תוכן ההסדר ומשמעות הודאתו, ועל כן ביקש שעו"ד אחר ייצג אותו. עו"ד אלעטאונה הצטרף לבקשת הנאשם לשחררו מייצוג, עקב חוסר האמון מצד הנאשם. לאור האמור לעיל, הוריתי על שחרורו של עו"ד אלעטאונה מהמשך ייצוגו של הנאשם, כאשר עו"ד שפיק אבו האני נטל על עצמו את הייצוג.
בהמשכם של דברים, טען ב"כ החדש של הנאשם כי הם מבקשים לחזור בהם מהודאתו של הנאשם: "
לאור העובדה שרמת הענישה בתיקים הללו, במיוחד כאשר מדובר בתיק יחיד בלבד, הבלבול של הנאשם נוצר בין עבודות שירות לשל"צ... לא הגענו מעולם לרף ענישה כזה גם בהסדרים וגם בעת ניהול הוכחות. בתיקים כאלה של עבירה אחת (העונש- ד.ב.ט), בין התחייבות ללא הרשעה לבין מאסר מותנה. אני טוען כי הנאשם לא הבין את מה שהוסבר לו".
ב"כ המאשימה התנגד לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו, כאשר לדבריו הנאשם הבין היטב את המיוחס לו, היה מיוצג ע"י עו"ד הדובר את השפה הערבית כשפת אם, ככל שהדבר נוגע להסדר, הרי שמדובר בהסדר מאוזן, וזאת גם בשים לב לעברו הפלילי של הנאשם. הדיון נדחה לצורך השלמת הטיעונים.
ביום 25.12.12, ב"כ הנאשם חזר בו על רצונו של הנאשם לחזור מהודאתו, ולאפשר לו לנהל את הגנתו על בסיס כתב האישום המקורי תוך שלדבריו הנאשם לא קיבל טובת הנאה כחלק מההסדר האמור: "אני מבקש לאפשר למשיב לחזור בו מהודאתו, ולנהל את הגנתו של הנאשם על בסיס כתב אישום מקורי... חברי טען כי מדובר בהקלה לנאשם ושעשו לו חסד שהיה שהוי במעצר ושוחרר... אני טוען שהוא לא קיבל טובת הנאה כחלק מההסדר, ההפך הוא הנכון, שהוא קיבל תנאים מחמירים מבדרך כלל. גם עניין הראיות בתיק יש בהן בעיה מהותית... חוזר על טיעוני מהדיון הקודם ומבקשים לבטל את ההסדר".
ב"כ המאשימה חזר על התנגדותם לאפשר לנאשם לחזור בו מההודאה, תוך שהוסיף כי מעבר למתואר לעיל, כחלק מההסדר, המשיב נהנה בהקלה משמעותית בתנאי שחרורו, וכעת לאחר שנהנה מפירות ההסדר, מבקש להתנער ממנו.
דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שבתי ועברתי על הפרוטוקולים הקודמים בעניינו של הנאשם, ובהתאם לפסיקה הנוגעת, לא מצאתי לנכון לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו והצדדים יטענו לעונש על פי הודאה זו.
עיון במכלול טיעוני ב"כ החדש של הנאשם מגלה כי זה מבקש לחזור בו מהודאתו ומן ההסדר, בשל שני טעמים עיקריים. הראשון, חוסר הבנה מצד הנאשם בדבר מהותו של ההסדר, אשר לכאורה לא הבין את ההבדל בין של"צ לבין עבודות שירות (ראה פרוטוקול מיום 12.12.12, עמ' 8, שורה 12. השני, נוגע לכך שלכאורה ההסדר מחמיר עם הנאשם, ולמעשה רף הענישה המוסכם גבוה מן המקובל (ראה המשך פרוטוקול שצוין). בהמשכם של דברים, העלה טענה נוספת, אם כי בלשון רפה, ועניינה בעייתיות הנוגעת לראיות בתיק (ראה פרוטוקול מיום 25.12.12, עמ' 11, שורה 13).
בהתאם להוראת סע' 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982, נקבע כי: "(א
). הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה בכתב בפני ביהמ"ש, ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת ביהמ"ש מנימוקים מיוחדים שיירשמו".
מעבר על הפסיקה הנוגעת מגלה כי על דרך הכלל בתי משפט יאפשרו לחזור מהודאה במקרים חריגים ונדירים, ורק כאשר התרשמו כי הודאה זו של הנאשם נמסרה בניגוד לרצונו האמיתי, ובניגוד לאמונתו בחפותו.
בהקשר זה נפסק בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 577 (2002), כי: "
היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודיתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה." כן ראה רע"פ 1416/04, חליל נ' מ"י, וכן ראה ע"פ 945/80, פלוני נ' מ"י, וכן ראה רע"פ 1424/12 ביטון נ' מ"י.
עוד ראה רע"פ 4052/12 אלגלי נ' מדינת ישראל
: "
המבקש תוקף, למעשה, את חוקיותו של החיפוש שנערך ברכבו ובתיקו, וטוען כי בשל אי חוקיותו יש לבטל את הרשעתו, לאחר שהודה באשמה במסגרת הסדר טיעון. אין בידי לקבל עמדתו זו של המבקש. הרשעתו של המבקש מתבססת על הודאתו באשמה, שכאמור לעיל ניתנה במסגרת הסדר טיעון, אליו הגיע מרצונו החופשי ומשיקולים השמורים עימו. על בסיס הודאה זו, הרשיע בית משפט השלום את המבקש ולאחר מכן גזר את עונשו. במצב דברים זה, אין כל בסיס לטענת המבקש ביחס לבטלות הרשעתו או גזר דינו.