אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 48504-03-10

החלטה בתיק ת"פ 48504-03-10

תאריך פרסום : 26/08/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום בבאר שבע
48504-03-10
25/02/2013
בפני השופט:
דרורה בית אור סגן נשיא

- נגד -
התובע:
גבי טגניה
עו"ד גלעד חיון
הנתבע:
מדינת ישראל - פמ"ד
עו"ד ליאת לוי סיגל
החלטה

1.         מונחת בפני בקשתו של המבקש לתשלום פיצויים בגין הוצאות הגנתו וימי מעצרו על פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") יחד עם תקנות סדר הדין הפלילי (פיצוים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב - 1982 (להלן: "התקנות") (להלן: "הבקשה").

2.         המבקש הינו נאשם מס' 2 מבין 3 נאשמים נגדם הוגש כתב אישום ביום 29.03.10, בו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לפשע וסחיטה באיומים. המבקש, כמו גם שני הנאשמים הנוספים, כפרו במיוחס להם והתיק נקבע להוכחות.

3.         לאחר דחיות מעת לעת נוכח קשיי המאשימה להביא לעדות את המתלונן ובת זוגו, העדים המרכזיים בתיק, בדיון ביום 04.07.11 הודיעה ב"כ המאשימה על חזרתה מכתב האישום מסיבה זו. בעקבות הודעה זו וכמצוות המחוקק, בסעיף 94(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, הוריתי על זיכויו של המבקש כמו גם על זיכויים של הנאשמים הנוספים.

4.         לאור האמור, עותר המבקש לפצותו בגין הוצאות הגנתו וימי מעצרו.

5.         לטענת ב"כ המבקש מחומר החקירה עולה כי לא היה כל יסוד ראייתי להאשמת מרשו ומעצרו לא היה אלא מעצר שווא. בעניין זה ציין כי מרשו היה נתון במעצר לצורכי חקירה משך 6 ימים ועוד חודשים ארוכים בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא ו/או הרחקה מעירו. כן ציין כי מרשו הינו עולה מאתיופיה, עובד כפועל, מצבו הכלכלי קשה וההליך שנוהל נגדו הרע את מצבו אף יותר, שכן את הוצאות הגנתו מימן מכספים של בני משפחה. עוד טען כי אי הבאת העדים על ידי המאשימה דיון אחר דיון עולה כדי זלזול בנאשמים ובעורכי הדין.

6.         למען הסדר - בקשה זו הינה בקשה שנייה בתיק זה לפיצויים על פי סעיף 80 לחוק העונשין. בתאריך 22.05.12 הגיש נאשם מס' 1, יגאל גראייביצקי (להלן: "נאשם מס' 1"), בקשה דומה ובתאריך 19.09.12 בהחלטה מפורטת ומנומקת הוריתי על פיצויו באופן חלקי בלבד בסך של 5,779 ש"ח.

7.         המאשימה, על פי תגובתה מיום 18.02.13, מסכימה לפצות את המבקש בסכום זהה לזה שנקבע בעניינו של נאשם מס' 1.

9.         על פי הבקשה, ב"כ המבקש מחד טוען כי החלטתי ביחס לנאשם מס' 1 "מהווה מעשה בי-דין ביחס לנאשמים האחרים בתיק הנידון" וכי אין מקום לערוך הבחנה בין הנאשמים, אך מאידך טוען בעצמו לאבחנה בין המבקש לנאשם מס' 1. ב"כ המבקש טוען כי מבחינה ראייתית מצבו של מרשו טוב יותר מזה של הנאשם מס' 1 ואילו הייתה ניתנת הכרעת דין מנומקת בעניינו הוא היה מזוכה גם מבחינה ראייתית, ועל כן במסגרת "הוצאות ההגנה" הוא מבקש עבור מרשו את מלוא הפיצוי הקבוע בתקנות בגין 10 הישיבות שנוהלו בתיק (7 ישיבות בתיק העיקרי ועוד 3 בהליך המעצר) ופיצוי נוסף בגין ימי מעצרו.

10.        לא מצאתי לאבחן בין עניינו של המבקש לעניינו של נאשם מס' 1.

11.        בסופו של יום זה כזה זוכו עקב חזרתה של המאשימה מכתב האישום. הליך ההוכחות נקטע באיבו ואין בידי לעמוד על טיב הראיות נגד המבקש והאם היה יסוד להאשמתו. בהקשר זה יש  גם לזכור כי כנאשם מס' 1 גם המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים. אי לכך אין כל הבדל מבחינת טיב הזיכוי בין המבקש לנאשם מס' 1, שניהם זוכו אומנם באופן מוחלט אך לעניין סוגית הפיצוי עדיין מדובר בזיכוי טכני ולא מהותי. 

12.        מבחינת המעצר מצבם של המבקש והנאשם מס' 1 דומה. שניהם שהו במעצר מלא 6 ימים ושוחררו בהסכמה בתנאים דומים אחרי שהסכימו לראיות לכאורה ועילת מעצר. בנסיבות הללו כבעניינו של נאשם מס' 1 כן גם עתה, 6 הימים בהם היה המבקש עצור לצורכי חקירה אינם עולים כדי נסיבה חריגה המצדיקה אוטומאטית את פיצויו.

13.        בסופו של יום גם ביחס למבקש דנן מצאתי כי עילת הפיצוי הינה אי התייצבות המתלוננים לעדות ועינוי הדין שנגרם למבקש עקב כך, אך גם כאן, במסגרת האיזון שעורכת הפסיקה סבורני כי נוכח מאמצי המאשימה לאיתור המתלוננים ונוכח טיב הזיכוי אין מקום לפיצוי מלא.

14.        ענייניהם של נאשם מס' 1 והמבקש דומים עד זהים ולא מצאתי כל צידוק לאבחן ביניהם. אי לכך אני קובעת כי כנאשם מס' 1 גם המבקש זכאי לפיצוי בתיק העיקרי בלבד בשיעור של 60% בלבד בהתאם לתקנות, רק בגין הוצאות הגנתו ולא בשל ימי מעצרו. יחד עם זאת, גם כאן מצאתי לנכון להפעיל סמכותי על פי סעיף 9(ב) לתקנות ולפסוק למבקש סכום פיצוי גבוה ב-50% עבור שכר טרחת עורך הדין.

15.        סוף דבר - אני פוסקת למבקש פיצוי בשיעור זהה לזה שנפסק בעניינו של נאשם מס' 1, הווה אומר: המבקש יפוצה בסך של 5,779 ש"ח.  

16.        זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.

17.        עותק החלטה זו ישלח לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, טו' אדר תשע"ג, 25 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ