ת"פ
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
|
456-11-12
09/02/2014
|
בפני השופט:
אורן שגב
|
| - נגד - |
התובע:
1. שמואל בצ'יסניק
2. שרון בצ'יסניק
עו"ד נטלי צרף רביב
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד חגית רונן
|
| החלטה |
לפניי בקשתם של הנאשמים לביטול כתב האישום שהוגש כנגדם מחמת הגנה מן הצדק, בהתאם לסעיף 149(4) ו- 149(10) לחסד"פ.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה, כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים
1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין עבירה של העסקת עובדת זרה לפי סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991. במסגרת חקירתם, הודו הנאשמים בהעסקת העובדת למשך כשנה (להלן - "
העובדת").
2. הנאשמים טוענים, כי יד לבטל את כתב האישום בשל היעדר מחשבה פלילית, שכן, טרם העסקתה של העובדת הנאשמים בררו שהיא בעלת אשרת שהייה בישראל ואף רשאית לעבוד בתחום הסיעוד.
3. עוד טוענים הנאשמים, כי התביעה לא הפעילה שיקול דעת בנקיטת הליך פלילי בהתאם לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן - "
החוק").
4. המאשימה בתגובתה טענה, כי טענתם של הנאשמים הנה מסוג הגנת "טעות במצב הדברים", וכי דין טענה זו להישמע ולהתברר במהלך שלב הראיות, לאור העובדה כי על מנת לקבל את טענת ההגנה הנ"ל, על בית הדין לבחון את היסוד הנפשי של העבירה.
5. מעבר לכך, מדובר בעבירה של אחריות קפידה, אשר היסוד הנפשי הנדרש לה הנו מודעות וכי "עצימת עיניים" הנה דרך חלופית להוכחת ידיעה ממשית.
6. באשר להחלטה על הגשת כתב אישום יזום, טענה המאשימה כי הדבר אפשרי בהתאם לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, וזאת אם התובע סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו.
7. באשר למדיניות התביעה, הרי שבשנים האחרונות אנו עדים לתופעה חברתית בנוגע להעסקת עובדים זרים שהגיעו לישראל כדי לעבוד בענף הסיעוד ואלה מועסקים בעבודת קלות יותר כדוגמת עבודות משק בית, דבר הפוגע במשק העובדים בישראל באופן מצרפי.
8. כתב האישום עצמו, לטענת המאשימה, הוגש בהתאם להנחיות הפנימיות מיום 18.01.12 וכן מזכר נימוקים להגשת כתב אישום יזום מיום 03.10.14. משעסקינן בהעסקה לפרק זמן ממשוך, הרי שמדובר בנסיבות חמורות, המצדיקות הפעלת סנקציה פלילית במקום זו המנהלית.
9. לאור האמור לעיל, טוענת המאשימה כי לא נפל פגם בהתנהלותה.
דיון והכרעה
התשתית הנורמטיבית
10. אין חולק, כי ההחלטה בדבר הגשת כתב אישום חלף הטלת קנס מנהלי, מצויה במתחם שיקול הדעת של המאשימה ובית הדין לא ישים עצמו בנעלי הרשות שלה ניתנה הסמכות לפעול על פי דין, אלא מקום בו מוכח, כי שיקול הדעת לא הופעל כלל או הופעל בחוסר סבירות קיצוני, שרירות לב או בניגוד לכללי הצדק הטבעי.
11. חוק העבירות המנהליות, נועד להעמיד בידי רשויות האכיפה אמצעי נוסף, בצד הסמכות הרגילה שבידי התביעה ליזום הליכים פלילים, על מנת שיוכלו לפעול באופן יעיל מידתי ואפקטיבי לאכיפת החוק. המחוקק היה ער לכך, כי יתכנו מקרים בהם הקנס המנהלי לא יצור הרתעה מספקת או שלא יהיה מתאים מסיבה אחרת, ולפיכך, נקבע בסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות כי תובע יהיה מוסמך להגיש כתב אישום בגין עבירה שנקבעה כעבירה מנהלית - כאשר הנסיבות מצדיקות זאת ומשיקולים שירשמו.
12. בית המשפט העליון עמד על כך שפרשנות ראויה של הוראות חוק העבירות המנהליות מחייבת, כי בכל הנוגע לעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית, דרך המלך תהיה - נקיטת הליך מנהלי, ואילו החלטה של תובע להגיש כתב אישום תהיה החריג לכלל.
13. ממה נפשך? להרשעה פלילית, עשויות להיות השלכות קשות על יכולתו של המורשע להשתלב בשוק העבודה, לקבל רישיון לעיסוק, לקבל אשרה (ויזה) למדינות שונות ועוד כיוצא באלה תוצאות שיש להן השלכה ישירה על יכולתו של הנאשם לממש את זכויותיו לחופש העיסוק, חופש התנועה, שמו הטוב ועוד. מכאן הזהירות שבה מחויב תובע לנקוט, בעת שהוא מקבל החלטה על הגשת כתב אישום פלילי, חלף קנס מנהלי.
14. יפים בהקשר זה דבריו של כב' השופט (בדימ') מ. חשין :