ת"פ
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
|
44-10
14/08/2011
|
בפני השופט:
אייל אברהמי סגן הנשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז
|
הנתבע:
1. דליה לבנין בע"מ
2. רונן כהן
3. יצחק בחרי
|
| החלטה |
1. ב"כ הנאשמים העלה שלל טענות כנגד כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים.
2. ב"כ המאשימה השיב על שלל הטענות, כאמור בתגובתו מיום 23.5.10. ב"כ הנאשמים הגיב על הדברים ביום 26.8.10.
3. תשובותיו של ב"כ המאשימה בכל העניינים מקובלות עלי, ואני דוחה את כל טענותיו המקדמיות של ב"כ הנאשמים מהנימוקים המפורטים בתגובת ב"כ המאשימה מיום 23.5.10. על תגובתו המנומקת והמפורטת של ב"כ המאשימה אוסיף דברים אחדים.
4. לשם בהירות התמונה יצויין כי קודם לכתב האישום דנן הוגש נגד הנאשמים כתב אישום בהליך קודם שמספרו פ 105/09 (להלן: "כתב האישום הראשון"). ביחס לכתב האישום הראשון העלו הנאשמים טענות מקדמיות. המאשימה נדרשה להתייחס אליהן ומשלא עשתה כן במועד שנקצב לה בוטל כתב האישום הראשון, כאמור בהחלטת כב' הנשיאה מיום 22.2.10 (להלן: "החלטת הנשיאה"). על החלטת הנשיאה לא הוגש ערעור. כשבועיים לאחר מכן הוגש כתב האישום דנן.
האם היה זיכוי בהליך הראשון
5. טענת הנאשמים כאילו במסגרת הטענות המקדמיות שהעלו טמונה גם תשובתם לכתב האישום הראשון וממילא יש לומר כי השיבו לכתב האישום הראשון וממילא מחיקתו מהווה זיכוי, הרי שאין כך הדבר. טענות מקדמיות בהגדרתן קודמות לשלב התשובה לכתב אישום. הן מתבררות לפני מתן תשובת הנאשם. ככל שיימצאו נכונות, ייתכן והנאשם כלל לא יידרש להשיב לאשמה. לנוכח זאת ברור כי אין לומר שהנאשמים השיבו על כתב האישום. לנוכח זאת צודק ב"כ המאשימה כי מדובר במחיקה בטרם ניתנה תשובת הנאשם, לפי ס' 94 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), אין מדובר בזיכוי. בהחלטת כב' הנשיאה לא נאמר כלל כי מדובר בזיכוי, אלא נעשה בה שימוש בביטוי "ביטול" כתב האישום. הא ותו לא. הוראת ס' 94 (ג) לחסד"פ אינה רלוונטית הואיל ואין מדובר בכתב אישום שבוטל לפי הוראת סעיף 94 (ב) כאמור בס' 94 (ג). רק כאשר הביטול נעשה בהסכמה בין הנאשם לתובע, יש צורך באישור היועץ המשפטי לממשלה.
6. נציין כי ב"כ הנאשמים כותב בתגובתו דברים חסרי כל בסיס משפטי, תוך שהוא מדגיש אותם כאילו הדגשתם תהפוך את דבריו לנכונים יותר (ראו ס' 10 עמ' 6 לתגובת ב"כ הנאשמים) ותוך שהוא מטיח טענות סרק קשות בב"כ המאשימה, כאמור שם בס' 11. יש להצטער הן על הדברים והן על סגנונם.
ביטול מחמת הגנה מן הצדק
7. טענת הנאשמים שיש לבטל כתב האישום במסגרת הגנה מן הצדק אף היא נעדרת כל בסיס משפטי ועובדתי.
8. "הגנה מן הצדק" הינה דוקטרינה מקובלת במשפט הישראלי. כיום מעוגנת דוקטרינה זו בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי ניתן לבקש את ביטולו של כתב אישום כאשר
"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". עם זאת, טענת "הגנה מן הצדק" תתקבל אך לעיתים נדירות:
"ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך-כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו, עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות, ומבססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר" (ע"פ 4855/02
מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 807).
9. בע"פ 5672/05
טגר בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.10.2007) קבע בית המשפט העליון כי:
"
הגנה מן הצדק, כך נראה, הייתה ונותרה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד".
על כך נכתב בספרו של י' קדמי
על סדר הדין בפלילים (תשס"ט-2009), חלק שני, כרך א, ע' 1339:
"
הגישה המקובלת היא, כי הפיכת ה"הגנה הפסיקתית" ל"טענה מקדמית חקוקה" בסעיף 149(10) לא משנה את "ההלכה כפי שנקבעה בפסיקה אלא לעגנה בחקיקה".
משכך, ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה איפוא מהלך קיצוני שבית המשפט נוהג בו במשורה, תוך הקפדה על המקרים הראויים לנקיטתו.
10. לא שוכנעתי כי המקרה דנן עונה על הדרישות שפורטו לעיל. חומרה יתרה נודעת לתופעת העסקת עובדים זרים על היקפה, הפוגעת באוכלוסייה חלשה, בערכי היסוד של החברה ובדמותה.
11. זאת ועוד. בנסיבות הענייין שלפנינו, אין מקום לסטות מהפסיקה רבה, שאוזכרה בחלקה בתגובת המאשימה, אשר קבעה כי רק במקרים חריגים וייחודיים יש כדי להביא לביטול כתב האישום כפועל יוצא של השיהוי בהגשת כתב האישום.השיהוי כאן אינו מצדיק ביטול מחמת הגנה מן הצדק. כפי שהוסבר על ידי המאשימה, שלהי החקירה בענינה של הנאשמת בוצעה עד שנת 2005 וכתב האישום הראשון הוגש ב 2009 וכתב האישום דנן הוגש ב פברואר 2010. לא מדובר בשיהוי קיצוני המצדיק קבלת טענה של הגנה מן הצדק.
12. עוד אומר כי אף בהגשת כתב האישום דנן - כתב האישום השני - אין כדי להצביע על כי מדובר בהתנהגות שערורייתית המצדיקה ביטול כתב האישום. כתב האישום הראשון לא בוטל בהסכמה שמיד לאחריה הוגש כתב האישום דנן. כתב האישום הראשון בוטל בהתאם להחלטת כב' הנשיאה בשל מחדלי המאשימה. אין בכך כדי למנוע הגשת כתב האישום דנן.