1. הנאשם מס' 2, הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות נשוא שני כתבי אישום מצורפים ומתוקנים ובסמוך למועד שנקבע לטיעונים לעונש, עתר, תוך החלפת הייצוג, להתיר לו לחזור בו מהודייתו.
2. נגד הנאשם ואחר הוגש כתב האישום המייחס להם עבירות בצוותא חדא של פריצה לרכב, גניבת רכב, גניבה מתוך רכב, החזקת מכשירי פריצה וכן הפרת הוראה חוקית (שתי עבירות, לנאשם 2 בלבד).
במסגרת הסדר טיעון בנוגע לאישום ב-ת"פ 22748-11-11 תוקן כתב האישום לנאשם 2 בלבד והוא הורשע על פי הודייתו בתאריך 17/6/12 בעבירות של פריצה לרכב בצוותא חדא, גניבת רכב בצוותא חדא והפרת הוראה חוקית (שתי עבירות). כן צורף אישום מתוקן נוסף נשוא ת"פ 42114-04-12, הודה הנאשם בעבירות של גניבת רכב, הפרת הוראה חוקית, נהיגה פוחזת של רכב והפרעת שוטר במילוי תפקידו תוך שהוסכם כי הצדדים יטענו לעונש באופן פתוח לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן שהגשתו התחייבה נוכח גילו הצעיר של הנאשם שיוצג אז ע"י עו"ד מיכאל בוסקילה מטעם הסנגוריה הציבורית.
עניינו של נאשם מס' 1 קבוע למענה, מחמת שלא הותר/התייצב.
3. הסנגור טען שתי טענות עקריות: האחת - הנאשם לא הבין את חומרת הדברים ומשמעות ההודיה במסגרת ההסדר ותיקון כתב האישום. השניה - טענת זוטא שלפיה ההודאה שנתן הנאשם במשטרה בתאריך 24/4/12 נגבתה מהנאשם באמצעים פסולים ותחת איומים. לדברי הסנגור, הנאשם מדבר עברית אולם אינו יודע קרוא וכתוב ובמהלך גביית ההודעה לא נכח מתורגמן ואין שום תיעוד ויזואלי או אחר שיכול להצביע על האופן שבו נגבתה ההודעה.
5. המאשימה סבורה כי הסנגור לא הציג נימוקים מיוחדים המצדיקים לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו. ע"פ הטענה, בין היתר, בין היתר, הנאשם הודה בבית המשפט בעודו מיוצג ולאחר שבית המשפט הסביר לו את משמעויות ההודיה וכי למעשה מדובר בחזרה מתוך שיקולי כדאיות.
6. סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-(1982 קובעת:
"(א)הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו."
חזרה מהודיה, טעונה רשותו של בית המשפט, כאשר מתן הרשות מותנה בקיומם של "נימוקים מיוחדים".
ככלל, ההשקפה המקובלת היא כי חרטת הנאשם אין בה כדי להוות נימוק מיוחד לעניין זה ולנאשם יותר לחזור בו מהודייתו בנסיבות חריגות בלבד ( ע"פ 5622/03
פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 145, 152). )
נסיבות עולות כדי חריגות, מקום בו נפל פגם בהודייה מבחינת רצונו החופשי של הנאשם, או מבחינת הבנת הנאשם את משמעותו המלאה של הודייתו, או אם ההודייה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה) ע"פ 1958/98
פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 621) . השאלה האם ההודייה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם או לא, תיבחן על פי מכלול הנסיבות הנלוות להודייה, כאשר בין היתר תיבחן השאלה האם הודיית הנאשם נעשתה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו (ע"פ 5622/03
פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 145, 153 .
עוד נקבע כי טענות שמפנה הנאשם כנגד הייעוץ המשפטי שניתן לו, עשויות להוות "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה למשל מקום בו פעל בא כוחו של נאשם תוך הפרת אמונים כלפיו, בעודו מונע משיקולים זרים. עם זאת נקבע כי המלצות של סנגור לנאשם להודות תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אין בה כדי להצדיק מתן היתר לחזור בו מן ההודיה שמסר (רע"פ 10705/05
אבי מסיקה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים))
אמנם סמכותו של בית המשפט מכוח סעיף 153 לאפשר חזרה מהודייה בכל שלב של המשפט, כוללת גם את שלב הערעור, אך עיתוי החזרה מן ההודייה מהווה שיקול מכריע בבחינת בקשתו של הנאשם לחזור בו מן ההודייה שמסר.
שקילת האפשרות להתיר חזרה מהודיה צריכה להיעשות בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו והכללים בעניין זה אינם נוקשים ורשימת "הנימוקים המיוחדים" אינה רשימה סגורה.
7. במקרה שבפנינו, המבקש הודה בעבירות שיוחסו לו, לאחר שכתבי האישום נגדו תוקנו ובמסגרת הסדר טיעון שלא כלל עתירה עונשית מוסכמת. ברור הדבר כי הליכי הגיבוש של הסדר הטיעון אינם נקיים מכל לחץ, אולם לא מצאתי, בנסיבות העניין, כי הודייתו של הנאשם ניתנה שלא מרצונו החופשי.
הנאשם שהיה מיוצג הודה בפני בעבירות שביצע נשוא שני כתבי האישום המתוקנים תוך שבית המשפט מסביר לו שאינו כפוף להסדר הטיעון שגובש והנאשם אישר שמבין זאת. כמו כן, הגם שלטענתו של עו"ד שרייבר הנאשם אינו קורא וכותב עברית, הרי שעו"ד שרייבר עצמו אישר שהנאשם מבין עברית ומדבר וכן עולה מעמדת המייצג הקודם- עו"ד בוסקילה, שנתבקשה, נוכח השלב הרלונטי, לבחינת נסיבות מתן ההודיה.
עו"ד בוסקילה ציין בתגובתו לטענות הסנגור הנוכחי, כי עשה כמיטב היכולת על פי ניסיונו המשפטי והסביר והבהיר לנאשם הבהר היטב בצורה ברורה וחד משמעית את משמעות הסדר הטיעון, לרבות תיקון כתב האישום וההשלכות הנגזרות מכך. עו"ד בוסקילה ציין כי ישב וניהל שיחות עם הנאשם מספר פעמים ודיבר עימו טלפונית עשרות פעמים ולא התרשם כי הנאשם "קשה הבנה".
חשוב להדגיש כי בתסקיר מתאריך 20/9/12 מציינת קצינת המבחן, בין היתר, כי הנאשם הודה בביצוע המעשים המתוארים בכתבי האישום המתוקנים ואף התייחס באופן מפורט ובנפרד לכל אישום תוך שמנסה להסביר מהן הסיבות אשר גרמו לו לביצוע המעשים (עמ' 2 לתסקיר, פסקה שלישית).
שירות המבחן העריך כי הסיכוי לשיקום חייו של הנאשם בשלב זה הינו נמוך וקיים סיכון גבוה להתנהגות עוברת חוק תוך שממליץ על הטלת ענישה מוחשית של מאסר ומאסר מותנה אשר תחדד בעבורו את הבעייתיות בהתנהגותו. כפי שנאמר, למועד הגשת הבקשה לחזרה מהודייה ניתן משקל, כאשר נבחנת השאלה האם יש בעיתוי הבקשה להצביע על מניע מניפולטיבי תוך רצון לנצל את ההליך הפלילי בדרך לא ראויה על מנת לשפר את סיכוייו להקל בדינו.