פתח דבר
:
לאחר פרסום גזר הדין בתיק דנן פנתה כתבת חדשות ערוץ 10, הגב' שלי טפירו, בבקשה לקבלת תיעוד הסרט שצולם בביתו של הנאשם 2 (המשיב 3), ובו מוצגת מעורבות הנאשמים באירוע נשוא כתב האישום.
ביום 7.9.09 דחיתי הבקשה מן הטעם לפיו ההליך המשפטי טרם נסתיים ופרסום הראיה עלול לפגוע בהגנת הנאשמים.
ביום 6.6.11 הונחה בפני בקשה חוזרת לקבלת סרט האבטחה בתיק לשם פרסומו על ידי המבקש. זאת, לאור העובדה כי ההליך המשפטי נסתיים זה מכבר.
עמדות הצדדים
:
המדינה לא הביעה התנגדות לפרסום סרט האבטחה.
ההגנה - באמצעות באי כוחם של כל הנאשמים - התנגדו באופן גורף ונחרץ למסירת הקלטת ופרסומה. אשר כך, נתקיים דיון בבית משפט במעמד הצדדים המעוניינים.
הגב' שלי טפירו הדגישה בטיעוניה, כי נקודת המוצא בעניין זה הינה כי סרט האבטחה אינו אסור לפרסום על פי חוק. לדבריה, אין המדובר בחקירת נאשם בחדר משטרה או שמא ראיה האסורה לפרסום כגון שחזור וכדומה. סרט האבטחה פורסם בהרחבה בדיונים שנערכו בית המשפט, בדלתיים פתוחות, מבלי שקם טוען לבקש צו איסור פרסום כנגד הסרט. מעל לכך, כתובת הבית, פרטיו ותיאורו תוארו אף הם בכתב האישום ובפרוטוקולי בית המשפט, כך שאין פגיעה בפרטיות שלא לצורך, ולמען הסר חשש, התחייבה לטשטש פני הנראים בסרט שאינם הנאשמים. הגב' טפירו הדגישה את אינטרס חופש הביטוי, וכנגזרת ממנו זכות הציבור לדעת, וכשליחי הציבור תפקיד התקשורת הינו להביא בפני האזרח את החומר שהוצג בבית המשפט.
המדינה הגישה טיעוניה בכתב. לדבריה, אין הוראה חוקית האוסרת פרסום סרט האבטחה, אולם על פי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: "
החוק") רשאי בית המשפט לאסור פרסום חומר לאחר שערך איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הכף. המדינה השאירה ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהדגישה כי אין המדובר בשלב החקירה בו פרסום חומר החקירה מצומצם יותר.
סניגורו המלומד של המשיב 2, עו"ד מרדכי כץ, סבור כי כל עניינה של הבקשה דנן הינה אחת ויחידה. הכפשת שמו של שולחו, עמיר מולנר, ערב יום שחרורו ממאסרו. לדבריו, המדובר באירוע שאירע לפני כשלוש שנים, אירוע אשר סוקר בהרחבה בתקשורת והובא לידיעת הציבור כדבעי. לגישת הסניגור המלומד, בקשה זו אינה מובאת בפני בית המשפט בניקיון כפיים, שכן אין המדובר באירוע חדשותי עדכני שישנה חשיבות ציבורית לפרסמו היום, זולת השחרת פני המשיבים.
סניגורם של המשיבים 7, 9 ו-10, עו"ד אהוד דגן, הדגיש כי יש לאזן בין האינטרסים העומדים על כף המאזניים. לדידו, לא קיים אינטרס זכות הציבור לדעת במקרה דנן, כי אם האינטרס של ערוץ 10 לפרסם הסרט.
סניגורם של המשיבים 3 ו-12, עו"ד משה סוחמי, ציין בטיעוניו כי על פי סעיף 70(ד) לחוק בכוחם של שני אינטרסים לאסור פרסום - בטחונו של בעל הדין ופגיעה בפרטיות, כשלגישת הסניגור המלומד, שני האינטרסים הללו מתקיימים במקרה דנן. ראשית, הסרט צולם בביתו הפרטי של המשיב 3, בסרט מופיעים בני משפחה שאינם קשורים להליך הפלילי, המשיב מתגורר בבית הזה יחד עם ילדיו, חלקם קטינים. מעל לכך, פרסום ביתו וחצרו של המשיב יוכל לסכן חייו וחיי בני משפחתו, משיריביו יוכלו לפגוע בו ביתר קלות. הסניגור המלומד ציין, כי בקשת ערוץ 10 נעוצה ברצון להעלאת אחוזי רייטינג, אינטרס שנסוג בפני בטחונו ופרטיותו של המשיב 3 ובני משפחתו.
סניגורו של המשיב 5, עו"ד רונן רוזנבלום, התנגד לבקשה והצטרף לטיעוני חבריו.
סניגורו של המשיב 8, עו"ד תמיר סננס, התנגד לבקשה והצטרף לטיעוני חבריו והוסיף בכתב - לעיני בית המשפט בלבד - מספר טיעונים בנוגע שולחו.
המשיב 6 דיבר בבית המשפט בשם המשיבים 2-11. לדבריו, עקב מעורבות המשיבים בתיק דנן, סבלו ילדיהם מנידוי חברתי ומקשיים שונים. המשיב ביקש שלא לפרסם היום, בחלוף זמן ניכר מהאירוע, הסרט הנדון, שכן הפרסום עלול לגרום נזק רב למשיבים ולילדיהם. המשיב הדגיש כי הנאשמים נתנו הדין על מעשיהם. חשוב יותר, בני המשפחה נפגעו ושילמו מחיר כבד, בשל אירוע, שנגרם שלא בעטיים.
מצע משפטי
:
עקרון פומביות הדיון (סעיף 3 לחוק יסוד השפיטה וסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט), הינו אחד מעקרונות החוקתיים המרכזיים בשיטת משפטנו. מדובר בעיקרון שהוא מעיקרי היסוד של שפיטה ראויה ועשיית משפט צדק. עקרון זה נושא עימו את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. בית המשפט העליון חזר ושנה בנושא זה, ולמשל, בבש"פ 1659/11
חיים שטנגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 26.4.11:
"
על מעמדו הרם של עקרון-על זה, המשתלב עם חופש הביטוי ועם זכות הציבור לדעת, כבר עמד בית משפט זה לא אחת, ועל חשיבותו לקידום תכלית השקיפות, הגברת הביקורת הציבורית על התנהלות מערכות השלטון וקיומו של הליך משפטי הוגן, אין צורך להכביר מילים".
ובהמשך: