1. בפני בקשתו של הנאשם להשתחרר ממעצרו - לאחר שהורשע בדינו - לחלופת מעצר לצורכי גמילה מסמים. הנאשם טוען, מחד, כי רק גמילה במסגרת של קהילה טיפולית מחוץ לכותלי הכלא עשויה לחלץ אותו ממעגל הסמים והפשיעה; בעוד שהמאשימה טוענת כי יש להשית עליו כבר כעת מאסר בפועל, ואת תהליך הגמילה הוא יוכל לבצע בין כותלי הכלא.
2. על פי הסכמת הצדדים (ר' עמוד 13, שורות 17-20) ניתנת החלטה זו שלא בנוכחות הצדדים. לבקשת המאשימה ולאור לוחות הזמנים, ניתנת למאשימה שהות לשקול הגשת ערר במידה ותבחר בכך.
3. הנאשם, יליד 1972 הורשע, על פי הודייתו, בעבירות של כניסה למקום מגורים - עבירה לפי ס' 406 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החוק) וכן בעבירה של גניבה - עבירה לפי ס' 384 לחוק. בכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה, נטען כי בתאריך 15/11/12 סמוך לשעה 2230 נכנס הנאשם, וכן נאשם נוסף בשם יצחק כהן (להלן: כהן), לדירה ברח' הבשור בחיפה דרך אחד מחלונות הדירה ונטלו משם 3 תיקים שהכילו דרכון וחפצים שונים (כלי בית וחומרי ניקוי). בעת שעזבו את הדירה הם נעצרו על ידי שוטרים כאשר כהן לבש כפפות גומי על ידיו וכן החזיק ברשותו סכין ואילו על ידיו של הנאשם היו גרביים.
4. עניינו של כהן הסתיים במסגרת הליך של גישור בפני סגנית הנשיא, כב' השופטת אורית קנטור. הצדדים הגיעו באותו הליך להסדר טיעון לפיו הגבילה עצמה המאשימה לרף ענישה של 16 חודשי מאסר. בית המשפט גזר על כהן עונש של 10 חודשי מאסר והתחשב, למרות עברו הפלילי הכבד, בהודייתו וכן התחשב בכך שהרכוש שנגנב הינו בעל ערך נמוך ובעובדה שאיש לא התגורר תקופה ארוכה בדירה אליה נכנסו.
5. לגבי הנאשם שבפנינו - הלה הודה, כאמור לעיל, בפני בעובדותיו של כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות שיוחסו לו. בהמשך להרשעתו, ביקש הנאשם כי יוכן בעניינו תסקיר אשר יבחן את האפשרות לשחררו לגמילה בחלופה מוסדית.
6. בטרם מתן החלטה הכין שירות המבחן תסקיר בעניינו של הנאשם. עיון בתסקיר מעלה בקצרה את התמונה הבאה:
6.1. הנאשם בן 40, נשוי ואב ל 3 ילדים. עד למעצרו האחרון היה מחוסר דיור וזאת על רקע השימוש בסמים. שירות המבחן סקר את תולדותיו וציין כי לדברי הנאשם הוא החל לצרוך סמים כבר מגיל 13. מגיל 17 כבר צרך סמים קשים וניהל אורך חיים עברייני. בשנת 1994 נישא לאשתו ובשנת 1995 היה מעורב באירוע אלים בו במסגרתו הרג צעיר אחר. הנאשם נדון ל 12 שנות מאסר בגין אירוע זה. בתקופת מאסרו העמיק את התמכרותו לסמים כדרך להתמודד עם קשייו וכן המשיך את אורך חייו העברייני. בשנת 2005 השתחרר, המשיך להיות מעורב בפלילים וריצה עוד תקופות מאסר. כמו כן, עומד כנגד הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של שנה. שירות המבחן מסר כי לאורך השנים הוצעו לנאשם (הן על ידי שירות המבחן והן על ידי גורמי הרווחה) הליכי גמילה טיפוליים שונים אך הוא לא התמיד בהם והתקשה לגייס כוחות.
6.2. לעניין העבירה בה הורשע - הנאשם לקח אחריות על מעשיו ומסר כי אותה תקופה לא היה לו מקום מגורים משום שאשתו סירבה לאפשר לו להתגורר בביתם על רקע התמכרותו. לדבריו, נכנס לבית נטוש לצורך לינה ומחסה.
6.3. הנאשם ביקש כי תינתן לו אפשרות להיגמל מסמים במסגרת קהילה טיפולית שכן, לדבריו, רק מסגרת סגורה וארוכת טווח תיתן לו אפשרות להיגמל מסמים וכן לשקם את יחסיו עם אשתו וילדיו. הנאשם ביטא בפני שירות המבחן תחושות של כאב תסכול וכעס עצמי על התנהלותו לאורך השנים. עוד הביע תחושות עייפות וייאוש מאורח חייו ההתמכרותי.
6.4. לאור עברו וניסיונות השיקום שכשלו, העריך שירות המבחן כי הפרוגנוזה השיקומית הינה נמוכה. עם זאת, לנוכח העובדה כי מעורבותו בפלילים קשורה בקשר ישיר והדוק להתמכרותו, סבר שירות המבחן כי ייתכן ושילובו בהליך גמילה אינטנסיבי עשוי לצמצם באופן משמעותי את רמת הסיכון להישנות התנהגות פלילית בעתיד. לנוכח המוטיבציה (המילולית) של הנאשם לעבור הליך גמילה שכזה, סבר שירות המבחן כי חשוב לתת לנאשם הזדמנות להוכיח הלכה למעשה את כוונותיו, וזאת במסגרת אשפוזית "הדרך" שלה גם מסגרת קהילתית טיפולית בהמשך הדרך.
7. המאשימה התנגדה לאפשרות שחרורו של הנאשם להליך של גמילה ועמדה על כך כי דינו של הנאשם ייגזר כבר כעת. בהקשר זה עמדה המאשימה על חומרת מעשיו של הנאשם ועל עברו הפלילי המכביד. בהקשר לנסיבות ביצוע העבירה, אישרה המאשימה כי מדובר היה בדירה שאיש לא גר בה, הגם שלא היתה נטושה. לשיטת המאשימה, מתחם הענישה הראוי הינו בין 10 ל 20 חודשי מאסר. המאשימה הפנתה לעברו הפלילי המכביד - 12 הרשעות בגין עבירות אלימות (ובכלל זאת עבירת ההריגה שצוינה לעיל) וכן עבירות אלימות רכוש וסמים בגינן ריצה מספר תקופות מאסר. לכן, לשיטת המאשימה, יש לחרוג לחומרה ממתחם הענישה וזאת לשם הגנה על הציבור. בנוסף, יש להפעיל את המאסר על תנאי הקיים כנגד הנאשם, לתקופה של 12 חודשים, וזאת במצטבר לעונש שיושת עליו.
8. מנגד, עתרה ב"כ הנאשם לאפשר לנאשם לעבור את הליך הגמילה, וזאת כפי שהומלץ על ידי שירות המבחן. לשיטתה, אין מדובר בצעד "טקטי" שמטרתו להתחמק ממאסר כי אם בקשה כנה ואמיתית של הנאשם, שאינו צעיר, לעבור הליך של גמילה לאחר שנים רבות של חיי פשיעה והתמכרות במסגרתן הוא נכנס ויוצא את בתי הכלא. ב"כ הנאשם הפנתה לכך כי הנאשם עצור מזה כ 8 חודשים ולכן מבחינת "כדאיות" הבקשה, על אף המאסר על תנאי הקיים, היה "כדאי" יותר לנאשם שלא לעתור לשחרור ולסיים ולרצות את מאסרו בהליך זה. כמו כן, נטען כי לאור תיקון 113 יש לאפשר לנאשם למצות את אפשרויות הצגת אפשרות השיקום ואפשרות החריגה לקולא ממתחם הענישה. בהקשר זה הפנתה ב"כ הנאשם להחלטה שניתנה במסגרת מ"ת (מחוזי חיפה) 686-03-13 מ"י נ' טספיה, ניתן בתאריך 12/6/13.
9. הנאשם עצמו מסר את הדברים הבאים:" אני ניסיתי לעבור גמילה בבית הסוהר וזה לא עוזר. אני כבר 18 שנה יוצא ונכנס לבית הכלא. כמו כן, הייתי במאסר ארוך של 10 שנים. אף פעם לא ביקשתי גמילה. היתה לי טרגדיה משפחתית שעקב זה חזרתי לסמים. אני אבא ל - 3 ילדים. אני לא מנסה לברוח מהעונש, עד שיתקבל תסקיר אני כבר אשב 7 חודשים ולכן כדאי לי אם הייתי רוצה לגמור את הכל, אז כבר לגמור את הכל בגזר דין היום, אבל אני רוצה להתנקות מהסמים." (עמ' 8, שורות 22-26). עוד מסר כי:" . . בצלמון יש מסלול גמילה, אך אני מעדיף לעשות זאת במסגרת של קהילה. אני לא בא לברוח מעונש. פשוט בקהילה יש מסגרות תומכות גם בשלבים שאחרי כן וילוו אותי לכל אורך הדרך" (עמ' 10, שורות 19-21). עוד יש להביא את דבריו של הנאשם בהם אישר כי גם לו ברור שייתכן שבתום הליך הגמילה, בהנחה ויצליח, יוחלט שהוא יחזור לבית הכלא לריצוי עונשו:" גם לי ברור שקיימת אפשרות שלאחר הגמילה אחזור לרצות את המאסר" (עמ' 14, שורה 18).
10. ההחלטה במקרה דנן אינה קלה ומעלה שיקולים כבדי משקל אשר מושכים לכיוונים נוגדים. זאת ועוד, לעתים אותם נתונים עשויים להוביל למסקנות נוגדות - לדוגמה, העובדה כי לנאשם עבר פלילי מכביד, או כפי שניתן להגדירו:"מקרה אבוד" עשויה, מחד, להוביל למסקנה כי סיכויי ההצלחה של הליך הגמילה נמוכים (ואכן, אף שירות המבחן ציין את הפרוגנוזה הנמוכה); אך מנגד, דווקא היותו "מקרה אבוד" עשוי להוביל למסקנה הפוכה, והיא - כי באם לא יעבור הליך טיפולי משמעותי שיגרום לו להיחלץ ממעגל הסמים (שאין חולק שהוא זה שמוביל אותו שוב ושוב לביצוע עבירות), הרי שצפויים אנו לשוב ולהיתקל בנאשם בהליכים משפטיים בביהמ"ש וצפוי הנאשם להמשיך ולהוות סכנה לציבור ולרכושו.
לכן, לא בכדי המליץ שירות המבחן - המלצה "זהירה" ביותר - על שחרורו של הנאשם לחלופה בקהילת ה"דרך", למרות הפרוגנוזה הנמוכה.
כפי שצוין לא פעם, קיימת זיקה הדוקה בין שימוש לסמים לבין עבריינות. בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, ניתן בתאריך 21/3/11 נאמר כי:" גמילה של עבריין מנגע הסמים היא הדרך להחזרתו לאורח חיים מתוקן וגם לחברה יש אינטרס של ממש בכך".
יחד עם זאת, אינטרס זה של החברה אינו חזות הכל, שהרי תפקידיו של ביהמ"ש הינם רבים ומגוונים, ולצד האינטרס לגמול את הנאשמים מסמים מסוכנים, יש לשקול עוד שיקולים רבים ורחבים, ביניהם כמובן שיקולי ענישה של גמול והרתעה וכן הגנה על הציבור מפני מסוכנות הנאשם, אשר מבקש להשתחרר ממעצר.
במקרה דנן, מדובר, כאמור לעיל, בנאשם שאינו צעיר. נתון זה עשוי להעיד על מידת רצינותו ובגרותו של הנאשם להעמיד את עצמו בהליך שאינו קל, לשון המעטה, בבחינת "ניסיון אחרון". כפי שנקבע בבש"פ סויסה לעיל:" ...יש לזכור כי קשה ההתמכרות לסמים כספחת, ולא כל מי שאינו מצליח בניסיון ראשן, שלישי או חמישי, ננעלו בפניו שערי גמילה. אדרבה, המומחים לדבר יודעים לספר כי גם דווקא אצל המכורים המבוגרים, אלו שהגיעו לשאול תחתיות, גדלים סיכויי הגמילה, לאחר "שעייפו" כבר מדרך חייהם והגיעו לבשלות המאפשרת להם קבלת טפול ושיקום".
אוסיף, כי אף אני התרשמתי כי מטרתו העיקרית של הנאשם הינה אכן גמילה, ולא השגת רווח משני. הנאשם עצור מזה 8 חודשים. אכן, באם הייתי משית עליו מאסר כבר כיום הרי שהוא היה ארוך מתקופת מעצרו (ויוזכר, כי רק המאסר על תנאי הינו לתקופה של 12 חודשים). אולם, איני סבור כי הנאשם ירא ממאסר נוסף. זאת ועוד, גם אם יתמיד הנאשם במסגרות הגמילה, חרף הקשיים להם הוא צפוי, הרי שלא מובטח לו דבר וחצי דבר בנוגע לסיום ההליך, וכפי שהנאשם עצמו ציין קיימת גם אפשרות שייגזר דינו למאסר בתום אותו הליך.