החלטה בתיק ת"פ 38945-05-10

1.       הנאשם מס' 2 הגיש בקשה לקבלת עותקים מלאים של  הרישום הפלילי והרישום המשמעתי של כל עדי התביעה,  בהתאם להוראות סעיף 74 ל חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982 (להלן - החסד"פ) הדן בזכות העיון של נאשם וסנגורו ב"חומר חקירה".

2.       בכתב האישום יוחס לשלושת הנאשמים ביצוע עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.  שלושה מתוך שבעת עדי התביעה הינם שוטרים הנזכרים בעובדות כתב האישום כמי שכלפיהם ביצעו הנאשמים את העבירות שיוחסו להם.

א.      עמדות הצדדים

3.       נימוקי הבקשה:

          א.      כל עדי התביעה הינם שוטרים. כנגד אותם שוטרים שהיו מעורבים באירוע נשוא כתב האישום הוגשה למח"ש תלונה על ידי הנאשמים (הנאשם מס' 2 והוריו -  הנאשמים מס' 1 ו - 3 ), אשר נסגרה "מחוסר עניין לציבור".

          ב.      החומר המבוקש יאפשר לבחון את שאלת מהימנותם של השוטרים, אשר על עדויותיהם מבוסס כתב האישום.  לפיכך עומדת הבקשה במבחני הרלוונטיות והזיקה למהות האישום, הנמנים על המבחנים שנקבעו על ידי הפסיקה על מנת להכריע בשאלת זכותו של נאשם לעיין בחומרי חקירה.

          ג.       על פי הפסיקה, יש ליתן עדיפות לזכות העיון של הנאשם לעיין בחומרי חקירה על פני שיקולים של התביעה, לרבות שיקול בטחוני .

          ד.      במסגרת הפרשנות שניתנה ל"רישום פלילי" כ"חומר חקירה", מצויים אף מב"דים, תיקים משמעתיים ותיקים סגורים. 

4.       עמדת המאשימה

          המאשימה מתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים:

          א.      לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה באשר להמצאת גיליון רישום פלילי של עד תביעה לידי הסנגור.

          ב.      תיקי מב"דים ותיקים סגורים אינם כלולים ב"חומר חקירה".

          ג.       עקרון ההגנה על פרטיותם ושמם הטוב של עדי הגנה.

ב.      עמדת הפסיקה

5.       סעיף 74(ב) לחסד"פ  קובע כי נאשם רשאי לבקש מבית המשפט להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, "חומר חקירה" ולא הועמד לעיונו. סעיף 74(ג) קובע, בין השאר, כי בקשה כזו תידון לפני שופט אחד, וסעיף 74(ד) קובע כי בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד.   בבג"צ  9264/04 מדינת ישראל נגד בית משפט השלום בירושלים פ"ד ס (1) 360 (2005) (להלן - בג"צ היומנים) הובהר כי סעיפים אלו קובעים מנגנון ביקורת שיפוטית על החלטת תביעה שלא למסור חומר שלטענת הנאשם הינו "חומר חקירה":

"מנגנון זה נקבע כדי להגן על זכות היסוד של הנאשם למשפט הוגן, ובהתחשב בכך שגם כאשר התביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות, ...אין לאלץ את ההגנה לסמוך באופן מוחלט על יכולתה של התביעה להעריך את הפוטנציאל שטומן בחובו החומר מבחינתה של ההגנה" .....  במסגרת מנגנון זה נקבע בסעיף 74(ד) כי לשם הכרעה בשאלה אם מדובר ב"חומר חקירה" שלנאשם יש זכות לעיין בו, בית המשפט מוסמך להורות לתביעה להעביר את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט ".      

6.       החוק אינו מגדיר "חומר חקירה" מהו.   לסקירה מקיפה של הפסיקה אשר הגדירה את גבולותיו של "חומר חקירה" ראו: יעקב קדמי "על סדר הדין הפלילים" חלק שני (מהדורת 2003) עמ' 716  -  727.

          הכלל הרחב נקבע על ידי כבוד השופט בך בבג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נגד משטרת ישראל  פ"ד לט (4) 129 (1985) (להלן - פרשת אל הוזייל)  ולפיו  -

          ".... אין לפרש את המונח 'חומר חקירה' ... פירוש דווקני ומצמצם המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה ...".  "חומר חקירה" הינו    "...גם ראיות השייכות  באופן הגיוני לפריפריה של האישום....  אולם, במסגרת השימוש בשיקול הדעת, כאמור, אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר החקירה" ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית, ולא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74 האמור על חומר שולי שכזה, אשר בלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט".