החלטה בתיק ת"פ 3764-08

1.         עסקינן בבקשה לפסיקת פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ותקנות סדרי הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב - 1982 (להלן: "התקנות").

2.         כנגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות של איומים (ריבוי עבירות), תקיפה בנסיבות מחמירות-בת זוג (ריבוי עבירות), תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, תקיפת קטין על ידי אחראי והדחה בחקירה.

3.         המבקש כפר במיוחס לו וטען כי הגשת התלונה כנגדו "הינה חלק ממזימת רעייתו (המתלוננת), להיפרד ממנו כשילדיהם המשותפים בחזקתה, וכן שהמבקש "ייטול" בהתחייבות בכתב על כתפיו, באופן בלעדי, את החובות שנצברו על ידי שניהם במהלך שנות נישואיהם" (ראה מענה מפורט לכתב האישום - הוגש ביום 19.11.08).

4.         בישיבת יום 22.2.10, במהלך שמיעת ראיות התביעה ולאחר עדותה של המתלוננת, הודיעה המשיבה - המאשימה כי היא חוזרת בה מכתב האישום שלא בהסכמת המבקש (סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982), זאת "לאור המצב הראייתי בתיק" - "עדותה של המתלוננת" והקושי להעיד את אמה בשל מצבה הרפואי.

            על יסוד הודעת המשיבה זוכה המבקש מכל העבירות שיוחסו לו.

5.         המבקש היה נתון במעצר מיום 13.8.08 ועד ליום 19.8.08 (מעצר ימים) ומיום 21.8.08 ועד ליום 24.8.08 לאחר הגשת כתב האישום ועד לשחרורו בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית בו היה נתון עד בסמוך לאחר שמיעת עדותה של המתלוננת ביום 29.3.09, שאז נתנה המשיבה הסכמתה להקלה בתנאי שחרורו של המבקש, לרבות ביטול מעצר הבית.

            יצוין, כי הגם שהמבקש שוחרר טרם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה עם הגשתו למעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

בית המשפט הורה על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, תנאים שנבחנו אף בערר שהגיש.

6.         טיעוני הצדדים

6.1        לשיטת המבקש זכאי הוא לפיצוי בגין התקופה הארוכה בה נשללה חירותו (מעצר בפועל ומעצר בית) ולהשבת הוצאות הגנתו הן מן הטעם כי לא היה יסוד להאשמה כנגדו והן מן הטעם כי נתקיימו בעניינו אותן "נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצוי.

            לטענת המבקש "גיבוש כתב האישום כנגדו נעשה מתוך שיקול דעת לקוי ותוך התעלמות ברורה מכל תמרורי האזהרה שצצו מכל עבר", לרבות: כבישת תלונתה של המתלוננת, עיתוי הגשת התלונה (לאחר שהומצא לה צו ביה"ד הרבני בעניינם של הילדים המשותפים), הימנעות המתלוננת מעריכת עימות עם המבקש, תמלילי שיחות טלפון שקיים המבקש עם המתלוננת ואמה, בהן אין כל אזכור להתנהגות פלילית של המבקש, בקשתו של המבקש לעמוד לבדיקת פוליגרף שלא נעתרה וטענות חסרות השחר בדבר היותו "מהמר" ו"נרקומן".

            עוד ובנוסף יוצא המבקש חוצץ כנגד התנהלותה של המשיבה, אשר מצאה "מקום לבקש את מעצרו עד תום ההליכים", "גם לאחר שהיה משוחרר במשך מס' חודשים".

6.2        מנגד סבורה המשיבה כי דין בקשתו של המבקש להדחות, באשר עניינו אינו בא בגדרה של הוראת סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, כפי שנתפרשה בפסיקה.

            לדידה, בעת הגשת כתב האישום היתה קיימת תשתית ראייתית מספקת להגשתו, לרבות הודעותיה המפורטות של המתלוננת, אשר זכו לחיזוק בהודעותיהן של אמה (הגב' סוזן ואזנה) ואחיותיה (הגב' אביבית ואזנה והגב' יסמין אבו חליפה) ובמזכר שערכה העובדת הסוציאלית (הגב' איריס יהושע) ביחס לסימן כוויה בו הבחינה על גבו של בנו הקטין של המבקש.

כמו כן נמצאו תימוכין לגרסת המתלוננת בדבר היות המבקש מהמר בהודעותיו שלו.

לעמדת המשיבה עניינו של המבקש אינו מעלה אף "נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצוי.

המשיבה התנהלה לאורך ההליך המשפטי באופן ראוי, ההולם את חומר הראיות שהיה בפניה בכל עת, כשראיה לכך תשמש החלטתה לחזור בה מכתב האישום בסמוך לאחר שנתבררו אותם קשיים ראייתים, אשר היה בהם כדי לשנות הערכתה בדבר סיכויי הרשעתו של המבקש.

7.         המסגרת הנורמטיבית

7.1        הוראת סעיף 80 לחוק מעניקה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת מקום ש "ראה שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות     זאת ... לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שיראה לבית המשפט".