החלטה בתיק ת"פ 362-02

1.         המבקש, מר מוחמד מזאריב, הורשע בדין בגין תאונה קטלנית שבה היה מעורב ובית המשפט גזר עליו, בין היתר, 10 שנות פסילה בפועל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה. 

            עתה לפני בקשה לקבוע את מועד הפקדת רישיון הנהיגה מיום מתן גזר הדין, 11.9.2003.

            הבקשה הובאה בפני בעת ששימשתי כשופט תורן מאחר והשופט שדן בתיק העיקרי הוא כב' השופט יצחק עמית המכהן כיום בבית המשפט העליון. 

2.         טענות המבקש

א.         המבקש טוען כי מאז שנפסל פסילה מנהלית, ביום 20.3.2002, ועד היום הוא לא החזיק ברישיון נהיגה ולא נהג ברכב כלשהו "(...) וזאת לאור העובדה כי נפסלתי מלנהוג מנהלית והוארכה תקופת הפסילה עד תום ההליכים ולאחר מכן בית המשפט הנכבד גזר את דיני בין היתר לפסילת רישיוני למשך 10 שנים".

ב.         המבקש טען כי לקראת סיום תקופת הפסילה הוא פנה לרשות הרישוי כדי לוודא את התנאים המתחייבים להחזרת רישיון הנהיגה או חידושו "(...) ואז הופתעתי כשנאמר לי כי אין ברישום של משרד הרישוי מועד הפקדת הרישיון ומכאן שלא ייחשבו את התקופה מאז שנפסלתי מנהלית ועד היום הזה לצורך מניין השנים על פי גזר הדין הנ"ל".

ג.          המבקש הוסיף וטען כי במשך כל השנים האמין כי לאור העובדה שרישיונו נלקח ממנו במעמד הפסילה המנהלית "(...) אשר נמשכה עד תום ההליכים ועד היום הזה (...)"; ומאחר ולא קיבל רישיון נהיגה במקום זה שנלקח ממנו; ומאחר ולא הומצא לו רישיון נהיגה והוא גם לא נהג ברכב "(...) הרי בנסיבות הנ"ל הפקדת הרישיון במשרדי לשכת התנועה אשר הורתה על פסילתי המנהלית מהווה אישור בגין המועד של הפסילה כפי שנקבע בבית המשפט הנכבד בגזר דינו".

ד.         במהלך הדיון בעל פה טענה באת כח המבקש כי  אי הענות לבקשה במקרה זה תגרום עוול כבד למבקש משום שלא מדובר בתקופת פסילה קצרה אלא מדובר בפסילה של 10 שנים .

ה.         באת כח המבקש טענה כי היא אינה חולקת על כך שעל פי הוראות הדין מניין הפסילה מתחיל במועד הפקדת הרישיון. עם זאת, לטענתה, כבר הוכרו חריגים למגמת הפרשנות הדווקנית והמצומצמת וכי עניינו של המבקש נופל בגדר חריגים אלה. בהקשר זה הפנתה באת כח המבקש לפסק דינו של כב' השופט כמאל סעב בע"פ (חיפה) 3211/08 שם טוב אלנקווה נגד מדינת ישראל (פסק דין מיום 30.4.2008).  

ו.          באת כח המבקש טענה כי להסדר החקיקתי בעניין הפקדת רישיון הנהיגה של מי שבית המשפט הטיל עליו עונש פסילה שלוש תכליות:

            האחת, מניעת השימוש הפיזי ברישיון הנהיגה על דרך של התחזות לנהג כשיר, על ידי הצגת רישיון הנהיגה גם כאשר הנהג מצוי בזמן פסילה.

            השנייה,  תכלית חינוכית ופסיכולוגית שעניינה להמחיש לבעל רישיון הנהיגה את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה כדי שידע כי אין בידו רישיון נהיגה והוא לא כשיר לנהוג.

            השלישית, הפקדת רישיון הנהיגה כדי שלא יתנו לנהג רישיון חדש.

            באת כח המבקש טענה כי אף אחת מן התכליות האמורות לא תפגע ולו במעט אם בית המשפט יורה על חישוב מניין ימי הפסילה מיום גזר הדין: 

            באשר לתכלית הראשונה - הרי מעולם לא הייתה למבקש אפשרות להתחזות שכן רישיון הנהיגה לא היה בידו, פיזית, מאז מרץ 2002.

            באשר לתכלית השנייה - הרי שעם כל הכאב מדובר בתאונת דרכים שבה קיפחו את חייהם שני בני אדם והמבקש היה מודע לתוצאות התאונה והשלכותיה "הרבה מעבר לפסילה". המבקש, טענה באת כוחו, לא היה זקוק להפקדה הטכנית שהיא עניין פעוט לעומת התאונה, כדי להיות מודע היטב לכך שהוא פסול מלנהוג.

            באשר לתכלית השלישית - בהקשר זה טענה באת כח המבקש כי "המערכת עבדה נהדר, הרי הוא נמחק ולא לא היתה אפשרות להנפיק לו רישיון חדש".

ז.          באת כח המבקש הוסיפה כי בעת מתן גזר הדין היה המבקש בן 20 וכי מאז הוא שינה את דרכיו והתנהגותו מן הקצה אל הקצה. המבקש נשוי ועובד ואין לו שום התקלות עם החוק. לדבריה, המבקש זקוק לרישיון הנהיגה לא רק לנהיגה ברכב, אלא גם לטיפולים ולסיוע.

 ח.        במהלך הדיון בעל פה במסגרת הבקשה הנוכחית הוסיפה באת כח המבקש טענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהירו של המבקש. על שום כך אתעלם מטענות עובדתיות נוספות אלה.