החלטה בתיק ת"פ 3599/06

בפני בקשה להארכת מועד לביצוע צווי הריסה שניתנו במסגרת גזר דין ביום 18.2.2009. מועד ביצוע הצווים נדחה מעת לעת וביום 11.7.2012,  במסגרת החלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, נדחה פעם נוספת מועד ביצוע הצווים עד ליום 31.10.2012.

נטען בבקשה, כי המבקשים מצויים במגעים מתקדמים עם הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, למציאת פתרון לעיורם של המבקשים ובני משפחתם בישוב ביר-הדאג'.

נטען בבקשה, כי המגעים מצויים בשלב מתקדם, ולמעשה נחתם הסדר, במסגרתו הוחלט על מספרי מגרשים ונחלות אשר יוקצו למבקשים ולבני משפחתם, ואולם, הגם שנרשם בבקשה כי נחתם הסדר, בהמשך הבקשה צויין, כי המו"מ טרם הסתיים ומצוי בשלבים מתקדמים.

נוכח האמור לעיל, ביקש ב"כ המבקשים, כי מועד כניסתם לתוקף של צווי ההריסה ידחה ב - 6 חודשים נוספים.

המשיבה בתגובתה הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה. המשיבה הדגישה, כי נתנה עד כה הסכמות, לפנים משורת הדין, וכי ההסכמה האחרונה ניתנה בעקבות התחייבות המבקשים כי לא יוגשו בקשות נוספות בעניין.

לטענת המשיבה, הגשת הבקשה מנוגדת להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה של בית משפט.

ב"כ המשיבה הדגיש, כי המבנים נשוא הבקשה נבנו בחטא ובלא היתר על מקרקעין עליהן לא חלה כל תוכנית מפורטת, ולכן לא ניתן להכשיר את הבניה.

ב"כ המשיבה הדגיש, כי המבקשים הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, בגין הקמת המבנים נשוא הבקשה.

ב"כ המשיבה הדגיש כי הכלל הוא כי גזרי דין יש לבצע במועד, וכי המבקשים לא מצביעים על כל טעם המצדיק את דחייתו של מועד ביצוע גזר הדין פעם נוספת.

ב"כ המשיבה טען לסופיות הדיון, נוכח ההסכמות שנתקבלו בעניין זה, ואף הפנה להתחייבות המבקשים שלא להגיש בקשות נוספות גם אם לא יושלמו הליכי המו"מ, וגם אם לא תושלם התארגנותם לפינוי המבנים.

ב"כ המשיבה טען, כי הגם שלבית המשפט סמכות להאריך מועד שנקבע בהסכמה בין הצדדים, על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו זו רק במקרים חריגים.

לטענת המשיבה הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, ובהעדר ניקיון כפיים, וכי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, היא כי אין לעכב את ביצועו של צו הריסה על מנת לאפשר לבעליו של מבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשית דרכם.

דיון

אין מחלוקת, בין הצדדים, כי המבנים נשוא הבקשה,  נבנו בניגוד לחוק, ללא היתר, כי אין כל אופק תכנוני בעניינם, כי דינם להיהרס, וכי המבקשים הורשעו בהליך פלילי בגין העבירות הנוגעות להקמת המבנים נשוא הבקשה.  משזוהי נקודת המוצא, הרי שהטעם העיקרי, בעטיו, ככלל, ניתנות ארכות מכוח סעיף 207, איננו רלוונטי לענייננו.

המדיניות שהתווה ביהמ"ש העליון בהלכותיו, היא שצווים להריסת מבנים יש לבצע במועד וכי על בתי המשפט להאריך מועד ביצועם רק כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הלכה היא , כי צו הריסה מיועד לשמש מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד" (רע "פ 974/07 ג 'מל אלשמאלי נ' מדינת ישראל , תק -על (2007(1), 2229 , 2230 ((2007)

ור' גם:

           "נוכח העובדה שצו ההריסה משמש כאמצעי עיקרי לאכיפת דיני התכנון והבניה... ...אין מקום להמתנה בלתי מוגבלת בזמן עד לסיום הליכי התכנון , כאשר ספק אם אלו יצלחו..." (רע "פ 3774/04 אל סאנע יוסף נ ' מדינת ישראל , תק -על (2004(3), (290 , 291 (200

ור' גם: