נגד הנאשם ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של גניבה בידי עובד. על פי כתב האישום, בתאריך 2.12.09 גנבו הנאשמים באמצעות תעודת משלוח פיקטיבית אריזות קפה וקרטוני נייר צילום המהווים נכסי החברה בה עבדו אותה עת.
בדיון שהתקיים ביום 12.7.2011 לפני כב' השופטת דקל נווה טען בא כוח הנאשם כי יש לבטל כתב האישום לפי שהתביעה לא מלאה אחר הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן 'החוק'). בדבר חובת היידוע . טוען בא כוח הנאשם כי התביעה לא שלחה הודעה לנאשם בדבר העברת חומר חקירה מסוג פשע וכי זכותו לבקש אי הגשת כתב אישום ולנמק זאת. בעניין זה טוען בא כוח הנאשם כי אם שלחה התביעה הודעה כמחויב בחוק הרי שלחה אותה לכתובת שונה מזו שהייתה ידועה לה. לכן, משלא שלחה ההודעה לכתובת הידועה לה כשלה. על פי טענה זו, טוען הנאשם כי הודיע לחוקריו בדבר כתובתו הנכונה שהיא שונה מזו הרשומה במרשם האוכלוסין.
לא זו אף זו, טען בא כוח הנאשם כי במעמד צילום חומר החקירה נחשפו הוא והנאשם למסמך תעודת הזהות של הנאשם בה מצוינת כתובתו העדכנית של הנאשם. התביעה מצידה לא התייחסה למידע אשר היה בידיה- בתצלום תעודת הזהות או לחלופין לא ערכה בדיקה במרשם האוכלוסין, אשר גם בו מצוינת כתובתו העדכנית של הנאשם. טוען בא כוח הנאשם כי למרות כל זאת נשלחה ההודעה לכתובת לא מעודכנת.
ב''כ התביעה טענה כי ההודעה נשלחה לכתובת הידועה לתביעה, לפיכך נתמלאו הוראות החוק.
ראשית לכל, אני מקבל את טענת התביעה כי מכתב הידוע נשלח לכתובת המצויה בידי התביעה. לפי לשון סעיף 60א לחוק "...רשות התביעה שאליה הועבר חומר החקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך
לפי הכתובת הידועה לה..." בענייננו, אכן התביעה שלחה המכתב לכתובת הידועה לה, לפיכך נתמלאו דרישות הסעיף על ידי המאשימה.
למעלה מן הצריך אתייחס לטענת בא כוח הנאשם לפיה הכתובת המצויה בידי התביעה שגויה היא ולמרות שבידי התביעה הייתה כתובת העדכנית של הנאשם, זו הקלה ראש ופגעה בזכות מהותית המוקנית לנאשם. גם אם יש ממש בטענה זו של בא כוח הנאשם, דבר אשר לא הוכח אלא נטען בעלמא, הרי גם אז איני מוצא להחליט על ביטול כתב האישום.
כפי שציינתי בהחלטות קודמות בנושא זה, יש הסבורים כי מחדל התביעה יביא לכדי ביטול כתב האישום ויש הסבורים כי על פי עקרון הבטלות היחסית יש לשקול ולאזן אם הפגם במקרה הקונקרטי מוביל לביטול כתב האישום. אני נמנה אם אלה הסבורים כי לא כל מחדל של התביעה באשר לחובתה לפי סעיף 60א לחוק יביא מיידית לביטול כתב האישום.
טוען בא כוח הנאשם כי לאחר שהרשות קיבלה החלטתה והגישה כתב האישום, יהיה קשה יותר לשכנעה להפוך הקערה על פיה. לעיתים היא "ננעלת", ולעיתים תתקשה להודות בטעותה. אינני מסכים עם טענה זו. לא פעם, אלא פעמים רבות, נוכחנו בנכונותה ובהסכמתה של התביעה לחזור בה מכתב האישום לאחר שעלה בידי הנאשם לשכנעה לעשות כן. בימי דיונים המכונים ימי "מוקד פלילי" אנו עדים למקרים בהם שומעת התביעה "בלב שלם ובנפש חפצה" טענות הנאשם, וכאמור פעמים רבות טענות אלה מביאות לכדי ביטול כתב האישום. גם אם לפי סעיף 60א לחוק לא פתחה התביעה נתיב לזכות השימוע לנאשם טרם הגשת כתב האישום, במידה ויש ממש בטענות הנאשם, אין מניעה לתביעה לשמוע טענות אלה גם לאחר הגשת כתב האישום ובמידת הצורך לבטלו.
אצטט בהסכמה דברי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין בו אנו עוסקים:
"אולם בהסדר החוקי שהותוותה ניכרת יחסיותה של זכות הטיעון. כשאר זכויות האדם גם זכות הטיעון אינה זכות מוחלטת. היא עשויה לסגת מפני זכויות יסוד אחרות או מפני אינטרסים ציבוריים חשובים. כנגד מימושה של זכות הטיעון יכול להתייצב הצורך בשמירה על תפקוד תקין של רשויות אכיפת החוק, הגנה על הציבור המתחייבת מאופי העבירות המיוחסות לנאשם ונסיבות אחרות המצריכות הגשה דחופה של כתב אישום. המחוקק ערך, כך נראה לי, שקלול ואיזון פנימי בין אינטרס הפרט למימוש זכות הטיעון לבין שיקולים נוגדים המצדיקים את אי מימושה והכף הוטתה נגד מימוש הזכות. הטיית כף זו מגולמת בשיקול הדעת הרחב המוקנה לפרקליט מחוז (או לראש יחידת התביעות) שמכוחו רשאי הפרקליט להורות על הגשת כתב האישום טרם מיצוי זכות הטיעון בידי הנאשם. המחוקק לא הגביל את שיקול הדעת של פרקליט המחוז, ולא תחם אותו בינות לקווים מנחים מסוימים. המחוקק הסתפק בדרישה לקיומן של "נסיבות מצדיקות" ובדרישה לשקיפות של טעמיי ההחלטה.
סיכומה של הוראה זו הוא שמהוראות סעיף 60א לחסד"פ נובעת חובת יידוע בדבר הגשת כתב אישום צפויה שממנה נגזרת זכותו של הנאשם המיועד לקבלת הודעה כאמור וכן מוענקת לו זכות שימוע. הזכויות המוקנות לנאשם המיועד כפופות לשיקול הדעת של גורמי תביעה בכירים להמנע ממימושן. החוק מקנה עדיפות לשיקול הדעת של גורמי התביעה אם הוא מושתת על "נסיבות מצדיקות" והוא גלוי לעין הנאשם".
(ת"פ (ת"א) 40131/07 מדינת ישראל נ' בן רובי רונית).
ברב צניעות אביא דברים שקבעתי בעניין אחר:
"ועוד אומר כי הניסיון המצטבר של העיסוק המשפטי ושיפוטי בתחום המשפט הפלילי הפרקטי מלמד כי, גם לאחר שמוגש כתב אישום, עדיין שוקלת התביעה 'בלב פתוח ובנפש חפצה' בקשות לחזרה מאישום וביטולו. מי אשר יושב בדין או נוכח בישיבות הרבות של הדיונים המקדמיים לפי ס' 143א לחוק, יגלה המקרים הרבים בהם עולה בידי הסנגורים והנאשמים לשכנע התביעה לחזור מכתבי אישום. התבוננות במקרים אלה מביאה לכדי מסקנה כי הגישה שיקל על הנאשם לשכנע התביעה שלא להגיש כתב אישום בטרם הגשתו מאשר ביטולו לאחר הגשתו אין בה הרבה מן המציאות היום יומית. הניסיון הפרקטי מלמד כי בביטול כתב אישום משום אי ידוע אין יתרון כלל לנאשם, שהרי גם לאחר הביטול ושמיעת דברי הנאשם או שקילת בקשתו בכתב לאי הגשת כתב אישום, לא עומד בפני התביעה כל קושי ולהגיש כתב אישום מחדש.ולפי שטענות הנאשמת כאן נשמעו זה מכבר, והתביעה לא השתכנעה בטיעוני הנאשמת, מה התועלת לבטל כתב אישום? האם משום שבוטל כתב האישום לפי טענות הנאשמת לפני, תמנע התביעה מלהגיש כתב אישום? כל שעל התביעה יהיה לעשות הוא להוציא כתב אישום בשנית מזיכרון המחשב שבתביעה, להדפיסו ולהגיש העותק בשנית לבית המשפט. אכן בין כה וכה יחלפו מספר חודשים, ויש כי הנאשמת תראה בכך יתרון מסוים, או שמה זו כוונתה מלכתחילה עת טענה הטענה. בנסיבות הפרקטיות שציינתי אין לתת לכך יד".
(ת"פ (ראשל"צ) 3305/09 מ.י תביעות ת"א שלוחת איילון נ' זורב טוריקשוילי)
עולה מן המקובץ כי איני מקבל הטענה. איני מבטל כתב האישום. פתוחה דרכו של הנאשם באמצעות בא כוחו לבקש פגישה עם נציגי התביעה על מנת שיפרש בה טענותיו כנגד כתב האישום. וכאמור לעיל, בטוחני כי התביעה תשקול טיעוניו "בלב שלם ובנפש חפצה".