ת"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
33577-04-12
24/06/2012
|
בפני השופט:
יוסף בן-חמו
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
שלום שי בן שטרית (עציר)
|
| החלטה |
במהלך עדותו של עד התביעה הרשום כעד תביעה מס' 4 בכתב האישום - מר שי חליף, ביקש ב"כ המאשימה להגיש הודעת חוץ של העד, על מנת לעשות בה שימוש בהתאם להוראות סעיף 10א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971.
ב"כ המאשימה ביקש לרענן את זכרונו של העד והפנה אותו להודעתו מיום 18/4/12, שם סיפר כי "שמעתי מן ירייה". בעדותו בבית המשפט סיפר העד כי לא שמע ירייה, אלא רק רעש שלא נשמע כירייה אלא כ"קפצון" או "פיקה". ב"כ המאשימה לא ביקש להכריז את העד כעד עוין.
סעיף 10א(א) לפקודת הראיות קובע את התנאים לקבלת האמרה : מתן האמרה הוכח במשפט; נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחוקרו; העדות שונה לדעת בית המשפט מן האמרה בפרט מהותי או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תוכנה.
נקבע כי הגשת האמרה כראיה יכול ותיעשה במסגרת הסבת תשומת ליבו של העד לכך כי עדותה אינה מתיישבת עם תוכן אמרתו, אגב נקיטה בהליך של רענון זכרון והכרזתו כעד עוין, ויכול שתיעשה בנפרד, לאמור מבלי להפנות כלל את תשומת ליבו של העד לאמרה וכאשר האמרה מוגשת באמצעות אחרים.
במקרה שהעד מתכחש לאמרה, על המאשימה להוכיח שמדובר באמרה של העד על ידי ראיות אחרות ולצורך הצגת האמרה כראיה מכח הוראות סעיף 10א(א) לפקודת הראיות ניתן לבקש מבית המשפט לקבלה על תנאי שבהמשך הדיון יוכח כי העד הוא שנתנה.
ההוכחה כי העד הוא שנתן את האמרה תיעשה בד"כ על ידי העדת רושם האמרה, או כל עד אחר היכול לאשר בעדותו כי אכן העד נתנה [ראה ספרו של השופט קדמי "על הראיות", חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע 2009, עמ' 373].
במקרה כאן, התקיימו התנאים.
על כן, בכפוף להוכחת האמרה, תוכל המאשימה להגיש את הודעתו של עד זה במסגרת 10א(א) לפקודת הראיות.
ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים.