החלטה בתיק ת"פ 30600-03-13

השאלה העומדת לדיון

1.       לפני בקשתו של נאשם 1, מר עופר שבו [ הנאשם], להורות על ביטול סעיף 3 לכתב האישום וזאת מחמת התיישנות. השאלה העומדת לדיון היא מהי תקופת ההתיישנות לגבי עבירות שסווגו כעבירות מנהליות. האם זו זהה לתקופת ההתיישנות הקבועה בגין העבירה, לפי חיקוק המקור בשילוב עם סעיף 24 לחוק העונשין וסעיף 9 לחסד"פ (ובמקרה שלנו, מאחר שמדובר בעוון - 5 שנים), או שמא היא זהה לתקופת ההתיישנות שנקבעה לגבי עבירות קנס, לפי סעיף 225א(א) לחסד"פ (קרי: שנה).

כתב האישום

2.       הנאשמים הם שותפים בתיק שותפות בשם ב.ד. צימרמן, העוסק בהפעלת פאב בתל אביב והינם "עוסק" כהגדרתו בסעיף 1 ל חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [ חוק מע"מ].

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום ביום 14.3.13 בגין מחדלם להגיש דוחות תקופתיים למס ערך מוסף כנדרש בחוק מע"מ וב תקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 1976 [ תקנות מע"מ].

סעיף 3 לכתב האישום, שהוא נושא דיוננו, עוסק בדו"ח 04/11, שמועד הגשתו היה על פי חוק 16.5.11 והוגש רק ב- 12.6.11. נוסף על כך, הנאשמים לא הגישו דוחות תקופתיים בגין החודשים: 10/11, 12/11, 2/12, 4/12, 6/12, 8/12, ו-10/12.

לפיכך הואשמו הנאשמים בביצוע 8 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ, ביחד עם סעיפים 67 ו-88 לחוק מע"מ ובקשר עם תקנות 20 ו-23 לתקנות מע"מ.

הבקשה והתגובה

3.       סנגורו של הנאשם הגיש בקשה לביטול האישום המנוי בסעיף 3 לכתב האישום, העוסק בדו"ח 4/11 שהוגש באיחור, וזאת מחמת התיישנות לכאורה. לטענת הנאשם, העבירה הינה עבירה מנהלית על פי חוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 [ חוק העבירות המנהליות] ותקופת ההתיישנות להגשת אישום או הטלת קנס מינהלי בגין אותה עבירה היא שנה אחת ממועד ביצועה. לטענתו העבירה הינה עבירה נמשכת ויש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות ממועד הסרת המחדל, דהיינו מיום הגשת הדו"ח בפועל (12.6.11) ומכאן שתקופת ההתיישנות חלפה כעבור שנה ביום 11.6.12.

את טענתו סומך הנאשם על החלטה שניתנה לאחרונה על ידי כבוד השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בהע"ז 2171-09 מדינת ישראל נ' י.ד.לוי אלברט (200) חב' לבנין בע"מ [21.3.13] (ענין לוי אלברט), בו קבעה השופטת כי לאור הדמיון הקיים בין עבירות מנהליות לעבירות קנס, יש להחיל על עבירות מנהליות את סעיף 225א(א) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 [ החסד"פ], הקובע תקופת התיישנות של שנה אחת.

4.       מנגד, טוענת המאשימה כי העבירות בהן מואשם הנאשם הן עבירות מסוג עוון ותקופת ההתיישנות החלה על עבירות מסוג זה היא 5 שנים, כקבוע בסעיף 9 לחסד"פ. היא מפנה לסעיף 22א(א) לחוק העבירות המנהליות לפיו קביעתה של עבירה כעבירה מנהלית אין בה כדי לשנות את סוג העבירה, כאמור בסעיף 24 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 [ חוק העונשין]. היא מפנה גם לעפ"א 1004/01 קשת היפרטוי שותפות מוגבלת בע"מ - מדינת ישראל, פד"ע לח 181 [2002] (ענין היפרטוי), שם נקבע כי אין להחיל על עבירות מנהליות את סדרי הדין הקבועים בפרק ז לחסד"פ הנוגעים לעבירות קנס. המאשימה הוסיפה והפנתה לפסיקה רלוונטית נוספת.

דיון והכרעה

5.       לאחר שקראתי את הבקשה, התגובה לבקשה ואת האסמכתאות המשפטיות שצרפו הצדדים, הגעתי למסקנה כי אף שאני מסכימה לכל הניתוח שערכה כבוד השופטת ד"ר גילצר-כץ בענין לוי אלברט, ואף שאני שותפה למסקנתה כי הדין הראוי הינו שתקופת ההתיישנות החלה על עבירות מנהליות תהיה זהה לזו החלה על עבירות קנס, הרי שמקום שקיים הסדר בחוק - איני יכולה להצטרף למסקנתה הסופית לפיה "שומה על בית הדין לפסוק לפי צו מצפונו". בפרט כך, כאשר הנושא עלה לדיון בכנסת פעמיים, לכאורה היתה הסכמה שיש לשנות את החוק, אך החוק לא תוקן.

6.       אלה עיקרי ההנמקות:

אין חולק על כך כי העבירה בה מואשם הנאשם עונה להגדרה "עבירה מנהלית", לאחר שנקבע ב תקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי - חיקוקי מיסים), התשמ"ז-1987, שהעבירה המצוינת בסעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ הינה עבירה מנהלית נושאת קנס.

סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות קובע כי הגדרתה של עבירה כעבירה מנהלית אינה גורעת מסמכותו של תובע להגיש תביעה משפטית, אם סבור היה שהנסיבות מצדיקות זאת, ומטעמים שירשמו. הנה כי כן, האישום שלפנינו עוסק "בעבירה מנהלית" שלצידה קנס או מאסר, ואשר תובע מוסמך להגיש בגינה כתב אשום תוך עמידה בתנאי סעיף 15 הנ"ל.

7.       סעיף 22א(א) לחוק העבירות המנהליות קובע:

"אין בקביעת עבירה כעבירה מנהלית כדי לשנות את סיווג העבירה כאמור בסעיף 24 לחוק העונשין"

סעיף 24 לחוק העונשין מסווג את העבירות השונות על פי חומרתן. בענייננו, מאחר שבצד העבירה לפי סעיף 117(א)(6) נקבע מאסר שנה, מסווגת העבירה כ"עוון" .