1. כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשם תקיפת שוטר ליווי וגרימת חבלה. האירוע הינו מיום 15.7.06, לפני למעלה מחמש שנים. העבירה בוצעה באולם המעצרים של ביהמ"ש בעת שהנאשם הובא עצור, במסגרת הליך בתיק אחר, לאחר שסרב לחתום על כתב ערבות לצורך שחרור.
כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר, כארבע שנים לאחר המועד הרלבנטי.
לא סופק כל הסבר סביר לשיהוי זה.
מעיון בתיק החקירה עולה, כי במהלך כארבע שנים פעלה המשטרה לאיתור הרופא שנתן את התעודה הרפואית למתלונן, לצורך הבהרת הרשום בתעודה והכנת כתב האישום בעקבות ההבהרה.
זהו מצב אבסורדי, בעיקר לנוכח העובדה כי
כל
פעולות החקירה, בלי יוצא מן הכלל, הסתיימו
סופית
ביום האירוע - גביית הודעת חשוד, עדות מתלונן (שוטר), פרוטוקול ביהמ"ש, דוחות פעולה/זכ"ד של השוטרים והוצאת תעודה רפואית.
למעשה ניתן היה להכין כתב אישום כבר באותו יום - 15.7.06
- ולייחס לנאשם גרימת חבלה של ממש בפניו של השוטר. דחייה כה ממושכת לצורך בירור נקודתי אצל אדם שהינו אזרח המדינה ועובד המערכת הציבורית, הינה בלתי סבירה בעליל ומקוממת.
מן הראוי כי שלוחת התביעות תנהל מעקב אחרי תיקים שיוצאים להשלמה.
בנסיבות תמוהות אלה, מטבע הדברים, סבר הסנגור כי יש לבטל האישום מכח הגנה מן הצדק. בשלב מסויים החליט הסנגור להתרכז תחילה בעניין מחלת הנפש ממנה סובל הנאשם.
2. סמוך לאחר ביצוע העבירה, בשלב המעצר הראשוני, הובא הנאשם על ידי המשטרה, כנראה ביוזמתה, לביה"ח רמב"ם לצורך בדיקתו במישור הנפשי. ניתן להבין כי ביסוד הפנייה לרמב"ם עמדה התנהגותו המוזרה והחריגה של הנאשם (בין היתר סירב לחתום ערבות על מנת להשתחרר).
בבית החולים רמב"ם, כנראה שלא נשלל קיומו של מצב פסיכוטי והומלץ על הסתכלות (להלן:
"תעודה מרמב"ם").
ההסתכלות בוצעה בבית חולים "שער מנשה" בתנאי אשפוז. במהלך ההסתכלות בבית החולים "שער מנשה" נמצא, בין היתר, כי
הנאשם נתון במצב לחץ ודחף ומלא חשדות כלפי הסובבים אותו.
הוגשה חוות דעת (להלן:
"חוו"ד שער מנשה - ד"ר פרקש").
בעמ' 2 לאותה חוות דעת משער מנשה נכתב כי:
"לכן, במצבים עמומים ולא מוכרים לו מופיעות הפרעות בחשיבה הקשורות בלחץ הדחפים או בחרדות גופניות,
וניתן לשער כי בסיטואציות של לחץ רגשי בוחן המציאות שלו עלול להתערער באופן זמני, והוא מסוגל להגיב בהתפרצות אימפולסיבית חסרת שליטה" (הדגשה שלי, י.א.).
תקופת ההסתכלות
הוארכה, ובמהלכה - הנאשם הודיע לצוות הרפואי כי לא אכפת לו להעצר וכי הוא רואה דרדסים. נהג להסתכל כלפי מעלה, התעניין במשמעותם של חפצים וטען שלא זוכר.
מלבד מצב הדחק והלחץ בו היה נתון הנאשם עובר לביצוע העבירה, נמצא כי גם השתמש בסמים.
בנסיבות אלה, ולא בלי התלבטות, הסיק ד"ר פרקש, במסגרת חוות הדעת משער מנשה, כי הנאשם פעל בעת ביצוע העבירה תחת השפעת חומרים פסיכו-אקטיביים ולא במסגרת מחלת נפש במובן המשפטי.
דא עקא, מסתבר כי במסגרת היות הנאשם במשמורת שב"ס (מעצר + מאסר בתיק אחר), במהלך התקופה הרלבנטית לענייננו - 2006 -
אושפז הנאשם במשך מספר חודשים במסגרת מב"ן. עובדה זו לא היתה בידיעתו של ד"ר פרקש.
לאחר שחרורו ממאסרו בתיק האחר (שחלקו, כאמור, במסגרת מב"ן) -
אושפז הנאשם מספר פעמים בבית חולים לחולי נפש, כנראה במסגרת התקפים פסיכוטיים. במהלך האשפוזים נקבע, באופן ברור, כי הינו חולה
בסכיזופרניה פרנואידית.
במסגרת הערת אגב אציין כי עיון במאמרים הדנים ברקע לפריצת מחלות נפש מסוג זו, הרלבנטית בענייננו, מעלה, כי בין יתר המקורות לפריצת המחלה מצויים - מצבי לחץ, דחק ושימוש בסמים. מחוות הדעת בתיק זה ניתן להבין כי גם בענייננו - מצבים אלה, היוו זרז לפריצת המחלה.
3. לצורך הבהרת תחולת מחלת הנפש של הנאשם, ולאחר שהבדיקה הראשונית בבית חולים רמב"ם, הסמוכה ביותר לאירוע, לא שללה אפשרות של קיום מצב פסיכוטי, הוזמנו שתי חוות דעת רפואיות נוספות מבית חולים "טירת כרמל".
הראשונה - מנובמבר 2010 - הוכנה על ידי ד"ר ברגמן (להלן:
"חוות דעת טירת כרמל - ד"ר ברגמן") והשניה - ממרץ 2011 - הוכנה על ידי ד"ר קריינין (להלן:
"חוות דעת טירת כרמל - ד"ר קריינין").
משתי חוות הדעת הללו עולה כי כיום
מוסכם על כל הרופאים שבדקו את הנאשם, כי הינו חולה נפש,
הלוקה בסכיזופרניה פרנואידית וכי קיימים אצלו סמנים ברורים המעידים על קיום המחלה.
אין מחלוקת
גם בעניין זה
שאושפז מספר פעמים בבית חולים פסיכיאטרי. אין גם מחלוקת כי מצבי לחץ ושימוש בסמים עלולים , בין היתר, לגרום לפריצת המחלה ולהחמרתה.