החלטה בתיק ת"פ 2658-09

בהמשך להחלטתי מיום 22.6.11, הודיעה המאשימה כי למתלוננת אין הרשעות קודמות, והעבירה לעיוני את גליון ההרשעות הקודמות של בן זוגה, מר חיים דביר.

הסנגור עתר לקבלת החומר, בעיקר בכל הנוגע לשימוש של מר דביר בסמים, בטענה כי יש בו כדי להשליך על קביעת מהימנות עדות התביעה, אשר נחקרו בעניין זה בחקירותיהן הנגדיות, וטענו כי בעבר היה מר דביר מכור לסמים, אך כיום ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הינו נקי מסמים.

המאשימה התנגדה לבקשה, וטענה כי אין בחומר כל רלוונטיות להגנת הנאשם.

סוגיית מסירת גליון הרישום הפלילי של עד לעיון הנאשם נדונה בהרחבה בבש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל, ע"י כבוד השופטת ברלינר (להלן- הלכת בניזרי).

בפסק דין זה, נקבע כי אין לנאשם זכות קנויה לעיין בגליון הרישום הפלילי של העדים בעניינו, וכי גם לגבי גליון רישום פלילי, כבכל בקשה לפי סעיף 74 לחוק, על בית המשפט לבחון עניינית את החומר המבוקש ולבדוק את מידת הרלוונטיות שלו בתיק ואת נחיצותו להגנתו של הנאשם.

כבוד השופטת ברלינר קבעה כי על בית המשפט לאזן בין זכותו של העד לפרטיות לבין הגנת הנאשם, וקבעה כי לפי ההלכה הפסוקה, בדרך כלל זכותו של הנאשם למשפט הוגן תגבר על האינטרסים האחרים, אך במקום בו זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או נפגעת באופן קלוש, ובמקום בו הרלוונטיות של החומר לשאלות שבמחלוקת רחוקה, יש לתת משקל הולם לזכויות העדים, ובכל מקרה לדאוג כי הפגיעה בפרטיותם של העדים תהא מידתית, ובאופן שלא יעלה על הנדרש.

עוד יצויין, כי בהלכת בניזרי הנ"ל, אימצה כבוד השופטת ברלינר את מבחני המדינה כפי שהועלו בבש"פ 4481/00 יחזקאלי נ. מדינת ישראל, לצורך בחינת הרלוונטיות של גליון ההרשעות של עד לעניין בירור מהימנותו, אם כי קבעה כי אין מדובר ברשימה סגורה, ואף קבעה כי אין צורך שבכל מקרה ומקרה יתקיימו כל הקריטריונים. ואלו המבחנים :

1.         הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליונו של העד.

2.         חלוף הזמן מעת ההרשעה.

3.         הקשר בין האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות.

4.         הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד.

5.         מידת מעורבותו של העד באירוע נושא האישום.

בענייננו, אין מדובר בגליון הרשעות של עד במשפטו של הנאשם, אלא בבן זוגה של עדת התביעה העיקרית, ובנה של עדת התביעה הנוספת.

לפיכך, הרלוונטיות של החומר להגנתו של הנאשם, היא במקרה הטוב, קלושה, ולפיכך, יש להעדיף את זכותו של מושא הבקשה לפרטיות.

יתרה מכך, מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של מר דביר, עולה כי הרשעותיו הקודמות ישנות, וכי אין לו הרשעות בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, או בסמוך לפניה ואחריה.

לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.