1. הנאשמים הורשעו בהכרעת דין מפורטת, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות כדלקמן:
א. גרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר - עבירה על סעיפים 4 ו-11 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א 1961 (להלן: "
החוק") ותקנות 2 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 (להלן: "
התקנות"), וביחס לנאשמים 2 ו- 3 ביחד עם סעיף 11ג לחוק.
ב. אי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת זיהום אויר וריח - עבירה על תקנה 3 בצרוף תקנה 12 לתקנות, וביחס לנאשמים 2 ו- 3 ביחד עם סעיף 11ג לחוק.
ג. אי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת בעירה ולכיבויה - עבירה על תקנה 4 בצרוף תקנה 12 לתקנות, וביחס לנאשמים 2 ו- 3 ביחד עם סעיף 11ג לחוק.
2. על פי הכרעת הדין, נאשמת מס' 1 ניהלה והפעילה בימים 22.7.2003-23.7.2003, אתר לקליטה ולקיצוץ של פסולת גזם, הממוקם בחלקו הדרומי של אתר להטמנת פסולת גושית (להלן: "
האתר"). נאשם מס' 2 היה בתקופה הרלוונטית בעל מניות ומנהל של הנאשמת מס' 1, ונאשם 3 היה בתקופה הרלוונטית עובד של הנאשמת מס' 1 ומנהל האתר.
הנאשמים הורשעו כי בתקופה הרלוונטית לא דאגו להפרדה יומיומית בין פסולת גזם לבין פסולת אחרת, ובין גזם מקוצץ לשאינו מקוצץ; לא תחמו את האתר בסוללת עפר היקפית, היכולה לסייע למניעת התפשטות בעירות; לא פינו מהאתר באופן שוטף גזם שקוצץ; ולא היה ברשותם אישור מטעם מכבי אש למטרת פעילות באתר.
כן הורשעו הנאשמים בכך שביום 22.7.2003 פרצה שריפה באתר, אשר גרמה לבעירת פסולת מגוונת אשר היתה במקום וכן גזם כאשר חלקו מקוצץ וחלקו לא. כתוצאה מהבעירה נפלטו עשן, גזים, אדים, ואבק אשר התפשטו והיוו זיהום חזק או בלתי סביר של האוויר. הנאשמים הורשעו באי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת הבעירה ולכיבויה.
3. יצוין, כי הנאשמים זוכו מחמת הספק מביצוע עבירה לפי תקנה 5 לתקנות.
4. במועד השמעת הכרעת הדין, עתר ב"כ הנאשמים לקבלת תסקירי מבחן בעניינם של נאשמים 2 ו-3 אשר יבחנו את אפשרות ביטול הרשעתם של נאשמים אלה. לאחר קבלת תסקירים אלה, ובמועד שנקבע לטיעונים לעונש, עתר ב"כ הנאשמים לקבלת תסקיר מבחן גם בעניינה של נאשמת 1, בציינו כי רק לאחר מועד השמעת הכרעת הדין ניתן פסק דין עקרוני על ידי בית המשפט העליון אשר קובע כי ניתן לבטל הרשעה של תאגיד לאחר קבלת תסקיר מבחן של שירות המבחן (רע"פ 8487/11
חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה (2012)).
טענות הצדדים
5. ב"כ המאשימה עותרת להותיר את הרשעתם של הנאשמים כולם על כנה ולהטיל עליהם קנס כספי כדלקמן: על הנאשמת 1 400,000 ש"ח, על נאשם 2 קנס כספי בסך 150,000 ש"ח ועל הנאשם 3 100,000 ש"ח. כן היא עותרת להטלת התחייבות בסך כפול מסך הקנס שיוטל עליהם.
ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירות אותן ביצעו הנאשמים, אשר כוללת בעירה ושריפה שפוגעת בסביבה בצורה משמעותית, את העובדה שהנזק נגרם לאחר שהנאשמים זלזלו בהתראות ואזהרות שקיבלו מאנשי המשרד להגנת הסביבה כי נזק כזה ייגרם אם לא יתקנו את הפגמים, ואת העובדה שהעבירות בוצעו למטרת רווח כלכלי.
עוד ציינה כי לנאשמים 1 ו-2 הרשעה קודמת בעבירות חמורות שכוללות מעשים הפוגעים באיכות הסביבה, שבוצעו זמן לא רב עובר למועד ביצוע העבירות נשוא תיק זה, אשר בגינן הוטלו עליהם קנסות והתחייבות, ואשר לא הרתיעו אותם מלבצע זמן קצר לאחר מכן את העבירות בהן הורשעו בתיק זה. כן ציינה כי לא הוכחה פגיעה ממשית וקונקרטית בפרנסתם של הנאשמים.
6. ב"כ הנאשמים עותר לקבל תסקיר בעניינה של נאשמת 1 אשר יבחן את אפשרות ביטול הרשעתה ולבטל את הרשעת הנאשמים. לדבריו, העבירות הן ברף הנמוך של עבירות הפוגעות באיכות הסביבה וחלף זמן רב מאד ממועד ביצוען ועד מועד הגשת כתב האישום, וממועד ביצוע העבירה עד היום. עוד טען כי נאשמת 1 היא חברה שפועלת שנים רבות, אשר מעסיקה עובדים רבים ואשר עובדת מול רשויות רבות ומוסדות ביטחוניים. בחלק מהמקרים, על מנת לעבוד מול גופים אלה, על החברה ומנהליה להצהיר כי לא הורשעו בדין במהלך 3-5 השנים הקודמות, ועל כן הרשעה עלולה לפגוע בהשתתפותה בחוזים עתידיים ולפגוע אף בחוזים קיימים. עוד הטעים, כי האירוע הוא נקודתי וחד פעמי, כי לא אירעו שריפות במקום עובר לאירוע ואחריו, וסמוך לאחר האירוע נבדק המקום על ידי נציגי המשרד להגנת הסביבה שמצאו כי האירוע טופל וניתן להמשיך בעבודה במקום. כן ציין כי לאירוע לא היו השלכות סביבתיות שכן שהעשן לא הגיע לאזור מיושב, וכי הנאשמים שיתפו ומשתפים פעולה באופן מלא עם המשרד להגנת הסביבה. עוד ציין כי מדובר בעבירות שלא נעשו מתוך כוונה. ב"כ הנאשמים טען כי הרשעת הנאשמים 1 ו-2 לא הייתה בעבירות דומות שכן הם הורשעו על פי חוק אחר ובעבירות אחרות.
ב"כ הנאשמים הגיש מכרזים שונים שבחלקם קיימת דרישה לכך שהחברה ומנהליה לא יורשעו בעבירה פלילית 3-5 שנים עובר למכרז.
-
תסקירי המבחן
-
תסקיר המבחן בעניינו של נאשם 2
7. בתסקיר המבחן אשר הוגש לעיוני בעניינו של נאשם מספר 2, ציין שירות המבחן כי הנאשם כבן 54, נשוי ואב לשלושה. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ולאחר מכן שירת בשירות סדיר מלא, כאשר עם שחרורו הצטרף לעסק המשפחתי בבעלות אביו, גם הוא בתחום פינוי פסולת. לאחר כעשור של עבודה בעסק המשפחתי הפך לעצמאי ופתח חברה משלו, אותה הוא מנהל עד היום, היא הנאשמת 1. כן ציין שירות המבחן כי הנאשם הדגיש את האחריות הרבה במסגרת עבודתו ואת ערכיו החיובים על פיהם הוא פועל תוך הקפדה על שמירת איכות הסביבה ופיתוח תחום המחזור בחברה. הנאשם הציג בפני שירות המבחן מסמכים שהוגשו ע"י עיריות עימן עבד, המתארות את העבודה עימו ועם הנאשמת 1 כמקצועית, ואת העבודה המשותפת עימן כמשביעת רצון.