1. ע"פ כתב האישום, בתאריך 9.7.09, בסמוך לאולמי "פאר" בפרדס חנה, איים הנאשם על שוטר בכך שאמר לו שיוריד את המדים ויזיין אותו ובהמשך, תקף הנאשם שוטר נוסף באופן שדחף אותו לעבר דלת הניידת ודחף אותו בכתפו, תוך שהוא נותן לשוטר מכת אגרוף בפניו.
כתוצאה מהתקיפה, נגרמו לשוטר חבלות בדמות חתך מדמם בגבת העין, חבלה ונפיחות בלחי ושריטות בעורף ובצוואר.
בהמשך כתב האישום, מיוחסת לנאשם עבירות תקיפה גם כנגד השוטר אלעד בכך שדחף אותו לדלת הניידת והוא נפגע בכתפו ובראשו ונגרמו לשוטר, כתוצאה מכך, חבלה בדמות שפשוף בכתף ימין. הנאשם אף תקף קצין משטרה באופן שבעט ברגלו הימנית.
לנאשם מיוחסות עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפה שגרמה חבלה של ממש ועבירת איומים.
2. בדיון שהתקיים בתאריך 10.1.12 טען ב"כ הנאשם טענה של הגנה מן הצדק.
לדבריו , הנאשם טען במשטרה כי הותקף ע"י השוטרים בבוקסים ובבעיטות שעה שהיה כפות באזיקים ושרוע על הרצפה וכי גם בהיותו בניידת הותקף ע"י השוטרים.
לאחר שנחקרה תלונתו במח"ש הודיעו לנאשם שהתיק נסגר מחוסר אשמה. בבדיקה שערך ב"כ הנאשם, בתיק מח"ש, לא נמצא, לטענתו, כל תיעוד לגבי גביית הודעות מהשוטרים ובתשובה לבקשתו לבירור העניין קיבל תשובה, על פיה, השוטרים לא נחקרו כי הוחלט לגנוז את תיק החקירה נגד השוטרים מאחר שאין תשתית ראייתית לתלונת הנאשם.
בהמשך הדברים מאשר ב"כ הנאשם שאכן לא הגיש ערר על קביעת מח"ש אך מפנה להודעת הנאשם, בה הוא מפרט בפירוט רב את נסיבות תקיפתו ע"י השוטרים כולל ציון שמות עדים שהיו נוכחים באירוע.
בנסיבות אלה, כאשר תיק מח"ש נסגר מבלי שהתבקשה תגובת השוטרים ומבלי שנפתח תיק חקירה, הרי לטענת ב"כ הנאשם, מדובר בפגם ובאפליה ועומדת לו טענת הגנה מן הצדק.
ב"כ הנאשם מפנה לפסיקה לגבי חובת המשטרה ומח"ש באשר לתלונות הדדיות וחובתם לערוך בדיקה נאותה. משהוחלט לסגור תיק ללא חקירה, המדובר באפליה חמורה והתנהגות שערורייתית ומפלה של הרשות ובנסיבות אלה, יש להורות על ביטול כתב האישום.
3. ב"כ המאשימה מפנה לחומרת התנהגות הנאשם ומדגישה שבימ"ש אינו ערכאת ערעור על החלטת מח"ש כאשר טענות הנאשם נבדקו והוחלט לסגור התיק כנגד השוטרים מחוסר אשמה ולאחר בחינת הראיות. בתגובה בכתב שהוגשה נטען, בהסתמך על
ע"פ 33/10 "סרנקו", שגם אם היה על רשויות התביעה לברר את תלונת המערערת טרם הגשת כתב אישום, הרי אין לומר שיש בכך פגיעה חמורה בתחושת הצדק וההגינות.
בהמשך, מפנה ב"כ המאשימה לפס"ד "מכלוף קצור" שם נאמר שאי פתיחת חקירה אינו מקים הגנה מן הצדק שכן ייתכן שמח"ש בחנה את התלונה על סמך החומר הכתוב והחליטה שאין מקום לפתוח בחקירה.
בהמשך נאמר בפסק הדין, שלא כל פגם, גם אם קיים, מוביל למסקנה כי קיימת הגנה מן הצדק כאשר ההכרעה היא ע"י איזון בין אינטרס הציבור ואינטרס הפרט.
4. במקרה זה נשלחה הודעה ממח"ש על פיה נסגר התיק מחוסר אשמה, כאשר במכתב מח"ש מיום 31.5.11 פורטו הנסיבות מדוע נסגר התיק מחוסר אשמה. כן צויין בתגובה שביהמ"ש אינו ערכאת ערר על החלטת מח"ש. אכן, בת.פ. 5157/08 נאמר שהחלטת מח"ש נתונה לערר ויש להגיש ערר ליועץ המשפטי לממשלה, וכי לא ניתן לעקוף דרך זו של הגשת ערר ע"י שימוש בטענה הגנה מן הצדק.
5. אכן על פי נוהל "אישור שפיטה" במצב של תלונות הדדיות בבין שוטר לאזרח, יועבר החומר למח"ש לשם גיבוש החלטה אם לפתוח בחקירה נגד שוטר ועד קבלת החלטה יושהה בטיפול בעניינו של אותו אזרח.
במקרה שבפניי הוגש "אישור שפיטה" והשאלה היא על כן האם סגירת התיק במח"ש, בנסיבות שצוינו, מצדיקה קבלת טענת "הגנה מן הצדק".
כן יודגש שבמקרה שבפניי אין מדובר בסגירת תיק מחוסר עניין לציבור אלא מסגירת התיק
מחוסר אשמה כאשר רשויות מח"ש הבהירו מדוע נסגר התיק.
6. כאשר מדובר בסגירת תיק מחוסר עניין לציבור, הרי קיימת סבירות גבוהה כי טענת הגנה מן הצדק תתקבל. מאידך, במקרה בו אין מדובר בנסיבות בו מח"ש החליטה שלא לפתוח בחקירה בעילה של העדר עניין לציבור אלא
מחוסר אשמה, וזאת לאחר עיון בראיות ושיקולים כפי שהובהרו לב"כ הנאשם, השיקולים הם שונים.
כפי שנקבע בהלכת "סנדור" ע"פ (י-ם) 2139/08 וכן קביעת כב' השופטת נאור, הרי במקרה של סגירת תיק מחוסר אשמה או משיקולים אחרים, שאינם חוסר עניין לציבור, הרי אין בכך בלבד כדי לבסס טענת הגנה מן הצדק
ואין ביהמ"ש משמש כערכאת ערר על החלטת מח"ש.