החלטה בתיק ת"פ 17599-06-10

1.      לפני בקשת הנאשם להורות למאשימה להמציא לידיו את המסמכים הבאים:

                     א.         רשימת עסקים שהוטלו עליהם קנסות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה,       התשי"א-1951, משנת 2005 ועד היום.

                      ב.         רשימת עסקים שקיבלו היתר מיוחד להפעיל עסק בשבת משנת 2005 ועד היום.

                      ג.          רשימת העסקים שקיבלו התראה טרם הטלת קנסות משנת 2005 ועד היום (להלן- המסמכים).

2.      המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענתה המסמכים המבוקשים אינם בגדר חומר חקירה, ואינם רלבנטיים לכתב האישום שבו הואשם הנאשם בביצוע עבירה של סחר בחנותו במהלך המנוחה השבועית ביום 26.06.09, בניגוד לסעיף 9א(א) ו-26(ג) ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. משכך, טוענת היא, לא ברור מהו הבסיס לבקשתו, ומדובר ב"מסע דייג" שמטרתו למצוא במסמכים יומצאו חומר שיסייע בידו.

3.      אכן, הנאשם לא הבהיר מכוח מה הוגשה בקשתו להמצאת המסמכים, האם מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- החוק), או מכוח מקור אחר.

סעיף 74(א) לחוק קובע את זכות הנאשם לעיין בחומר החקירה בעניינו:

"...הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו... לעיון בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו..." (ההדגשה הוספה- ד.פ).

אומנם, החוק אינו מגדיר מהו "חומר חקירה" אך הפסיקה קבעה כי:

"... השאלה האם חומר מסוים הוא אכן חומר חקירה תוכרע 'על-פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש'... עוד נפסק כי יש לנקוט פירוש מרחיב למונח 'חומר חקירה'... וכי לעניין זה על בתי המשפט 'להיות מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה'... ובהפעלת שיקול הדעת אין לכלול ראיות שהרלבנטיות שלהם לכתב האישום רחוקה ושולית..." (ע"פ (ארצי) 3358-06-10 מדינת ישראל נ' ג'רוסלם מרידיאן הוטל קומפני שותפות כללית, סעיף 15 להחלטה (ניתן ביום 13.09.10); וההפניות שם).

בענייננו, מבקש הנאשם כי יומצאו לידיו מסמכים אשר הקשר בינם ובין כתב האישום אשר הוגש נגדו רחוק ביותר, והא ראייה כי אף הנאשם בעצמו לא טען כי מדובר בחומר חקירה, וכי עומדת לו זכות עיון בו. בקשתו הינה גורפת (המצאת מסמכים משנת 2005 ועד היום) ועשויה לגרום לנטל כבד על הרשות מבלי שהובא כל צידוק ממשי לכך.

הרושם המתקבל הוא כי מטרת הבקשה הינה לאתר מסמכים שיסייעו לנאשם בביסוס טענת הגנה מן הצדק שבבסיסה אכיפה בררנית ואפליה, שהוא מתעתד לטעון בהמשך, טענה אשר יש להוכיחה לפחות, ברמה של הוכחה לכאורה (ע"פ (ארצי) 1003/00 הנדימן נ' מדינת ישראל, פד"ע לח 262, ע' 276 (ניךן ביום 30.10.02)). אף בנטל זה לא עמד הנאשם.

סיכומו של דבר, לא מצאנו כי המסמכים אשר המצאתם מתבקשת הינם בגדר חומר חקירה, או כי יש בנמצא סיבה אחרת בשלה יש להורות למאשימה להמציאם לידיו. משכך נדחית הבקשה.

התיק נקבע להקראה ביום 11.4.11 בשעה 12:30.

ניתנה היום,  ח'  אדר ב תשע"א, 14 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.