ת"פ
בית משפט השלום אשקלון
|
162-09
15/06/2011
|
בפני השופט:
דינה כהן ס.נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
מ.י. פרקליטות אשקלון
|
הנתבע:
שמעון שוקרון
|
|
1. עניינה של החלטה זו בטענת הנאשם לפיה הודיותיו באמרות שנגבו ממנו ע"י חוקרי רשויות המס- אינן קבילות ואין לאפשר הגשתן במסגרת ההליך הפלילי המתנהל כנגדו בפני.
ובמה דברים אמורים:
2. נגד הנאשם, שהפעיל בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עסק לעבודות צבע ושיפוצים, הוגש כתב אישום ארוך ומפורט (15 עמודים) הכולל ששה אישומים בעבירות על פקודת מס הכנסה וחוק המע"מ, של אי הגשת דין וחשבון ודוחות תקופתיים,אי ניהול פנקסי חשבונות, שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, זיוף מסמך והצגת מסמך כוזב למשלם הכנסה- עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה.
הנאשם הואשם כי בסה"כ השמיט הכנסות בהיקף של כ- 120,000 ש"ח ואי תשלום מע"מ בהיקף של כ- 200,000 ש"ח.
3. הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום וסנגורו טען כי בחלק מן המקרים הודאותיו נלקחו תוך הטעיה ותוך מתן הבטחות שווא והפחדות ולכן הן אינן קבילות. משפט זוטא לעניין קבילות האמרות התקיים ביום 8/5/11 לאחר שהעידו גובי האמרות והנאשם.
הנאשם נימק בקשתו בנימוקים שלהלן:
- בזמן החקירה היה הנאשם חולה, והחוקרים לא ביקשו ממנו מסמך רפואי ולא בדקו האם
עקב מצבו הבריאותי הוא כשיר לתת עדות.
- מדובר בנאשם "לחיץ" במיוחד, החוקרים התישו והפחידו אותו עד שהגיע למצב שנאלץ לומר
את שהחוקרים ביקשו ממנו ולמעשה חלק ניכר מן ההודאות נרשמו על דעת החוקרים בלבד.
- החוקרים העידו באופן כללי אודות אופי חקירותיהם ככלל אולם לא התייחסו באופן ספציפי לנסיבות חקירתו של הנאשם. כמו כן, נמצאו סתירות רבות בדברי החוקרים שנכחובאותה חקירה.
-ניתנה לנאשם האפשרות לעיין בפרטיכלי חקירתו רק לאחר שעות רבות של חקירה מתישה, כך שלא ניתנה לו ההזדמנות לבחון במהלך החקירה האם דבריו נרשמים כפי שנאמרו על ידו.
המסגרת הנורמטיבית
4. הלכה היא כי הודיית נאשם תהא קבילה ובת שימוש כראיה אם תמלא אחר הוראות סע' 12(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 הקובע:
"עדות על הודיית הנאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה ובית המשפט ראה שההודיה היתה חפשית ומרצון."
נטל ההוכחה להיותה של הודאה כהודאה שניתנה "חופשית ומרצון" רובץ על המאשימה אשר נדרשת להביא ראיות על אופן גביית הודאותיו של הנאשם . אם נותר ספק סביר בדבר אופן מסירת ההודאה קרי ככזו שניתנה באופן חופשי ומרצון, היא לא תתקבל כראיה; כלומר, די לו לנאשם בהיווצרותו של ספק סביר - בכדי לשלול קבילותה של ההודאה (ע"פ 316/64
שפיגל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י י"ח(4),7; ע"פ 636/77
שמעון לוי נ' מדינת ישראל, פד"י ל"ב(3), 772).
5. ההכרעה בשאלה שבפני מעוררת התחבטות בין שני שני אינטרסים ציבוריים חשובים - מחד מתן אפשרות נאותה למשטרה ולגופים החוקרים (רשויות מס הכנסה, מע"מ) להגיע לחקר האמת ומאידך מניעת שימוש על ידי אותם גופים באמצעים פסולים בדרכם למטרה זו.
האיזון המתאים מחייב פסילת הודאות שנתקבלו תוך נקיטת אמצעים פסולים קיצוניים כגון: התעללות פיסית חמורה או שיטות חמורות אחרות ושהביאו למסקנה שהודיה מסויימת לא ניתנה באופן חופשי ומרצון (ע"פ 154/85
יונה
אברושמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 387).
ומן הכלל אל הפרט