1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, המונה שבעה סעיפי אישום, בו מיוחסות להם עבירות לפי החוקים הבאים: חוק עבודת הנוער, תשי"ג - 1953; חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001; חוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951; חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002; חוק שעות עבודה ומנוחה, תשט"ו - 1955; חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 וחוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987.
2. מונחת בפני בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום. זאת מן הטעם שהתובע בתיק לא נימק את החלטתו להגיש את כתב אישום, בהתאם לחובתו על פי סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985 (להלן: "
חוק העבירות המנהליות"), בו נקבע כי "
קביעת עבירה כעבירה מינהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו
...".
3. הטענה לביטול כתב האישום הועלתה על ידי הנאשמים לראשונה בפני כב' הנשיאה פרוז'ינין בישיבת בית הדין מיום 9/11/2011. בתגובה טענה המאשימה - באמצעות בת כוחה עו"ד מאיה רטיג-סבה - כי לנאשמים יוחסו גם עבירות שאינן עבירות מנהליות ולכן הוחלט להגיש כנגדם כתב אישום גם בגין העבירות המנהליות. עו"ד רטיג-סבה הוסיפה כי המאשימה נסמכה על הנחיות משרד התעשיה המסחר והתעסוקה והיועץ המשפטי לממשלה, וכי "
אין מסמך ספציפי לגבי זה". מדבריה עלה איפוא, כי לא נערך מסמך בכתב המפרט את הנימוקים להחלטה להגיש כתב אישום גם בגין העבירות בתיק שהן עבירות מנהליות. בתגובה ביקש ב"כ הנאשמים שהות קצרה כדי להגיש את עמדתו בעניין בכתב. בית הדין נעתר לבקשה וקבע לוח זמנים להגשת טיעוני הצדדים בכתב. משאלה הוגשו הועברה הבקשה להכרעתי.
4. בהשלמת טיעוניהם חזרו הנאשמים על הטענה לפיה העדר נימוק בכתב להחלטה להגיש כתב אישום מהווה עילה לביטולו ובתוך כך הפנו לאסמכתאות שלכאורה תומכות בגישתם. בתגובה שהגישה המאשימה בכתב שינתה מטעמה וטענה כי השיקולים להחלטה על הגשת כתב אישום דווקא כן נרשמו עובר להגשת כתב האישום, אלא שמחמת טעות הם נרשמו במזכר פנימי שלא הועבר לעיון הנאשמים. המאשימה הוסיפה שהנימוקים להגשת כתב האישום לא צריכים להיות מצורפים לכתב האישום והם אינם בגדר חומר חקירה. משתמע מטענתה כי כלל לא הייתה מוטלת עליה החובה להעביר את נימוקיה לעיון הנאשמים ולכך אדרש בהמשך. בתשובה לתגובת המאשימה טענו הנאשמים כי בדיון מיום 9/11/11 הצהירה המאשימה במפורש, כי לא קיים מסמך בכתב המפרט את נימוקי התובע להגשת כתב אישום. לכן הופתעו למקרא טענת המאשימה לפיה קיים מסמך כאמור שלכאורה נערך לפני הגשת כתב האישום. הנאשמים הפנו לכך שהמסמך המפרט את נימוקי המאשימה אשר צורף לתגובתה נערך ביום 10/11/11, כארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. המאשימה, מבלי שקיבלה את רשות בית הדין לכך, הגישה מסמך המוכתר במילים "הבהרה מטעם המאשימה" בה טענה, בין היתר, כי "
הצהירה במפורש
כי השיקולים הנדרשים לפי סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות נשקלו
טרם הגשת כתב האישום ובכתב..." (ההדגשה במקור, ר.ב.ה) ועל-כן טענות הנאשמים "
משוללות כל יסוד...".
5. התנהלות המאשימה בתיק מעוררת תמיהה וחוסר נחת. כאמור, בעוד שמדברי המאשימה בדיון בבית הדין ניתן היה להבין שלא נערך מסמך המפרט את נימוקי התובע להגשת כתב האישום, הרי שבטיעון בכתב הצהירה, כי נימוקי התובע פורטו מתוך שגגה במסמך פנימי שלא הועבר לעיון ההגנה. המאשימה כלל לא הסבירה את השינוי בעמדתה ואף ניסתה ליצור מצג לפיו גרסתה בעניין הייתה עקבית ועל-כך יש להצר.
6. עם זאת, ועל-אף הסתירה בטיעוני המאשימה, אין בידי לקבל את טענת הנאשמים לפיה התרשומת נערכה לאחר הגשת כתב האישום, וככל הנראה בעקבות בקשתם לביטול כתב האישום.
7. נכון הוא שבהתאם להלכה פסוקה על התובע לפרט בכתב את הנימוקים להגשת כתב האישום טרם הגשתו (עפ"א (ארצי) 49108-05-11
מדינת ישראל נ' ג.מ. לירן [פורסם בנבו] (2011) בסעיף 11 לפסק הדין). כך נכון הוא שהמסמך שצורף לתגובת המאשימה אכן נושא תאריך המאוחר להגשת כתב האישום. אולם מתגובת המאשימה עולה כי אין המדובר בתרשומת המקורית, אלא במסמך אליו הועתקו נימוקי התובע מתוך המסמך הפנימי. הנאשמים לא הציגו ראיה כלשהי שיהא בה כדי לסתור את הצהרת המאשימה בעניין זה ומכל מקום עומדת למאשימה חזקת תקינות המעשה המנהלי.
8. עם זאת ועל אף שמצאתי לקבל את הצהרת המאשימה, לפיה הנימוקים להגשת כתב האישום הועלו על הכתב עובר להגשתו, הרי שעדיין נפל פגם בהתנהלותה בתיק. זאת משום שגם לגרסת המאשימה המסמך המפרט את נימוקי התובע להגשת כתב האישום לא הועמד לעיון הנאשם. נכון הוא, כי מסמך זה אינו מהווה חומר חקירה ואין צורך לצרפו לכתב האישום, כטענת המאשימה. אולם מכך אין להסיק את שמשתמע מתגובת המאשימה, כי לא מוטלת עליה חובה להעמיד את המסמך לעיון ההגנה. לא מצאתי להרחיב בעניין, שכן טיעון זה עומד בסתירה ברורה להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.3041 "
נוהל והנחיות להפעלת חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו- 1985
" מיום 29.6.2011 הקובעת במפורש, כי "
לפי הפסיקה רשאי הנאשם לעיין בתרשומת המקורית של הטעמים שהניעו את התובע להגיש כתב אישום נגדו בעבירה שהיא עבירה מנהלית." (סעיף 5.2.4 וראה האסמכתאות שם). משאלה הם פני הדברים לא ברור מדוע מעלה המאשימה טענה שאינה עולה בקנה אחד עם הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ואף טוב היה אלמלא נטענה משנטענה. מכל מקום, בהתאם לפסיקה המאוזכרת בהנחיה האמורה אני דוחה את הטענה מכל וכל.
9. עם זאת ולשטתי הפגם שנפל בהתנהלות המאשימה בתיק אינו כזה המצדיק את ביטול העבירות המנהליות המיוחסות לנאשמים, לא כל שכן את כתב האישום כולו. המסגרת הנורמטיבית בה יש לבחון את טענות הנאשמים היא זו הקבועה בסעיף 149(10) ל
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, לפיו מוסמך בית-המשפט לבטל את כתב האישום (או לתקנו, כמפורט בסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי) במקרה שבו: "
הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית
". כידוע, נפסק בבית המשפט העליון, כי המבחנים שחלו עובר להוספת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי ימשיכו להנחות את בתי המשפט לאחר קבלתו. כך ששאלת החלתה של הגנה מן הצדק על מקרה נתון טעונה בחינה בת שלושה שלבים, והם אלה המפורטים בפסק הדין הידוע בע"פ 4855/02
מדינת ישראל נ' ד"ר א' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776 (2005).
10. כמבואר לעיל, במקרה דנן אכן נפל פגם בהליך ולכן יש לעמוד על עוצמתו במנותק משאלת האשמה או החפות של הנאשמים.
11. דעתי היא כי הפגם שנפל בהליך אינו כזה שיש בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגם, משום פגיעה חריפה או מהותית בתחושת הצדק וההגינות. טעמי לכך הם בתמצית אלה:
[א] בראש יאמר, כי הנאשמים יכולים היו לפנות למאשימה, לפני שעתרו לביטול כתב האישום, בבקשה לקבלת נימוקי התובע. לא מן הנמנע שבעקבות הפנייה הייתה מתבררת הטעות שנפלה בעניין אצל המאשימה ובכך היה נחסך גם הליך זה.
[ב] לנאשמים מיוחסות שורה ארוכה של עבירות על חוקי העבודה השונים;
[ג] לא נטען כלל ובוודאי שלא הוכח כי הפגם שנפל בהתנהלות המאשימה פגע ביכולתם של הנאשמים להתגונן;
[ד] הפגיעה בזכויות הנאשמים אינה חמורה והיא תוקנה בשלב מוקדם מאוד של ההליך;
[ה] אין בפי הנאשמים טענה כי התנהלות המאשימה נעשתה בזדון או בחוסר תום לב, להבדיל מרשלנות שעל פני הדברים אכן ארעה.
12. מטעמים אלה גובר במקרה דנן האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין על האינטרס הציבורי שבשמירה על זכויות הנאשמים ולכן אינני סבורה שהפגם שנפל בהתנהלות המאשימה מצדיק את ביטולו של כתב האישום כולו, או חלקו.
13.
סוף דבר
- משאין מקום לביטול כתב האישום ימשיך ההליך להתברר כסדרו. התיק מוחזר למזכירות להמשך ניתוב וטיפול.
ניתנה היום, ח' אדר תשע"ב, 2 במרץ 2012, בהעדר הצדדים.