ת"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
13102-05-11
12/01/2014
|
בפני השופט:
ד"ר עודד מודריק סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
ג' ס'
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
מהן אמות המבחן להתגבשות חובת מתן פיצוי לנאשם שכתב האישום שהוגש נגדו בוטל בעיצומו של ההליך הפלילי? האם על פי אמות המבחן הללו המבקש דנן זכאי לפיצוי מאוצר המדינה בגין 367 ימים של מעצר שקדמו לביטול כתב האישום? אלה השאלות הנבחנות בהחלטה זו.
הנסיבות
ביום 3.4.11 התרחש שוד בדירת מגורים שבה התגוררה בגפה אישה קשישה כבת 82 (להלן: "
המתלוננת"). שני שודדים נכנסו לדירה, תקפו את המתלוננת עד שאיבדה את הכרתה ושדדו ממנה תכשיטים וכסף. חשד נפל כלפי המבקש שמשך כשנה התגורר בדירה סמוכה לדירת המתלוננת.
המבקש נעצר ביום 21.4.11. ביום 8.5.11 הוגש נגדו, לבית משפט זה, כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; כניסה למקום מגורים; שוד בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. בית המשפט הורה לעצור את המבקש עד תום ההליכים [מ"ת 13118-05-11] וערר שהוגש
לבית המשפט העליון כנגד ההחלטה, נדחה [בש"פ 4714/11].
בין אמצע ספטמבר 2011 לבין סוף מרץ 2012 התנהלו דיוני הוכחות במשפט. פרשת התביעה כבר הייתה קרובה לסיום וביני לביני גם הוארך מעצר הנאשם ב-90 ימים נוספים. אלא שביום 23.4.12 הסכימה התביעה לשחרור המבקש בתנאים מגבילים וביום 10.6.12 הודיעה התביעה על חזרתה מכתב האישום. הנאשם הסכים שדין כתב האישום שבוטל יהיה כדין ביטול כתב אישום לפני שניתן מענה לאישום [סעיף 94(ב) של חוק סדר הדין הפלילי].
בראשית שנת 2013 הגיש המבקש את הבקשה הזאת שעניינה פיצוי בגין התקופה בה היה נתון במעצר.
טיעוני המבקש
שתיים הן עילות הפיצוי הקבועות בסעיף 80(א) של חוק העונשין: (1) "...
שלא היה יסוד להאשמה"; (2) "...
נסיבות אחרות המצדיקות [פיצוי]". המבקש תוקע יתדותיו בכל אחת משתי עילות הפיצוי הללו.
העדר יסוד להאשמה
כתב האישום התבסס על הודעת המתלוננת שהביעה סברתה שאחד השודדים הוא מי שהתגורר זמן מה בשכנות לדירתה. מעיקרה היה ברור שיש סיכוי רב שייחוס מעורבות בשוד למבקש הוא טעות מצערת. למצער ניתן היה להיווכח בכך עם גמר עדות המתלוננת. מכל מקום במהלך פרשת התביעה לא אירע דבר חדש כלשהו שעשוי היה להבהיר את העדרן של ראיות מספיקות. לא התגלתה ראיה חדשה; אף אחד מן העדים לא כשל בעדותו ומארג הראיות הבסיסי שעמד לנגד עיני המשיבה בעת הגשת כתב האישום נותר כשהיה.
המשיבה נהגה בחוסר סבירות כשהגישה כתב אישום הנסמך על עדותה היחידה של המתלוננת. מלכתחילה היה עליה לקבוע שאין אין בידיה די ראיות כנגד המבקש. לאורך כל תקופת ניהול ההליך חזר בא כוח המבקש וטען כי ישנה טעות בזיהוי. הוא נפגש עם פרקליטת המחוז והפרקליטה הממונה והצביע לפניהן על הקשיים הראייתיים הטמונים במערך ראיות התביעה. בקשתו לבטל את כתב האישום כדי לחסוך לשולחו ימי מעצר ארוכים נדחתה פעם אחר פעם.
יש מידה לא מבוטלת של חוסר הגינות בכך שהמאשימה שעיניה טחו מראות את הליקוי הבסיסי שבראיותיה והיא אף אטמה אוזניה משמוע את טענות הסנגור, מסרבת כעת לפצות את המבקש בגין שנת מעצר תמימה, מיותרת, שחלק מהשלכותיה לא ניתן לערוך גם בכסף.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת