החלטה בתיק ת"פ 040207/04

הנאשם טוען לאי קיומו של הליך ראוי וזאת בשל הסתמכות המאשימה על הודעות עדים שנגבו בדרך של שאלון.  הנאשם טוען כי להליך מסוג זה אין מקום במשפט הפלילי וזאת בהסתמך על סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי שעניינו סייג להבאת ראיות. סעיף 77(ב) עוסק בהודעת עד בעניינים פורמליים אולם הנאשם טוען כי אין מדובר בעניינים פורמליים אלא בעניינים מהותיים לבירור האשמה ולכן אין מקום להחלת סעיף זה.

כן מסתמך הנאשם על סעיפים 3(1) ו- 3(3) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), על פיהם לטענתו, על חקירה להתבצע בע"פ וכן יש להקריא לנחקר את הנאמר בהודעתו ולהחתימו עליה. בהמשך טענות הנאשם טוען הוא כי יש להתייחס לגביית הודעות מסוג זה כדרך שמתייחסים לעדות בכתב וכאן מפנה הנאשם לסעיף 15 לפקודת הראיות. בהתבססו על סעיף זה,טוען הנאשם כי על עדות מסוג זה להיגבות בדרך של תצהיר וזאת לאחר אזהרת מוסר העדות.

הנאשם מפנה לעובדת היות השאלון מגמתי וכן טוען כי לא הוסברה לעדים עובדת היותם מחוייבים לתשובותיהם  וכי בבוא היום יהיה עליהם להתייצב בית המשפט על מנת להיחקר על תשובותיהם לשאלון זה.

על כן דורש הנאשם למחוק את האישומים המתבססים על הודעות העדים שנגבו בדרך המצויינת לעיל, שכן תנאי להעדת העדים הוא המצאת חומר החקירה לנאשם, ועל פי הטענה השאלון אינו מהווה חומר חקירה או הודעה כדין.

ב"כ המאשימה טוען כי נושא בקשה זו הינו אמרות חוץ של עדי תביעה אשר נגבו בדרך של משלוח שאלון מודפס באמצעות הדואר, תוך הוספת מכתב הסבר נלווה, ולא בדרך של זימון העדים לחקירה במשטרה. הטעם לגביית עדות בדרך זו הינו כי לאחר חקירת חלק מעדי התביעה בדרך הרגילה התברר כי מדובר בעבירה שבוצעה במתכונת זהה אצל כל רוכשי כלי רכב אלה. העבירה כללה רכישת כלי רכב עתירי קילומטראז' במכרז, העברת בעלות על שם הנאשם או אחיו, בקשת רישיון כפול ממשרד התחבורה על מנת להסתיר את היות הרכב בבעלות חברה טרם רכישתו, זיוף מד הדרך (ספידומטר), פרסום מודעת מכירה ומכירת הרכב תוך הצגתו כרכב פרטי מיד ראשונה או שניה אשר לו קילומטראז' מופחת כמוצג במד הדרך שכאמור זוייף.

לשם ייעול החקירה ומיצויה תוך פרק זמן סביר, סבורה המאשימה כי די בהצגת שאלון בעל אופי טכני הכולל מספר שאלות זהות לניזוקים כתוצאה מביצוע העבירות דלעיל. השאלון נכתב בזהירות ובצורה נייטראלית ואינו מספק לנשאל רמזים אודות תשובה רצויה.

באשר להסתמכות הנאשם על סעיף 77(א) לחסד"פ, משיבה המאשימה כי הוראת סעיף זה נועדה לשם הבטחת זכותו של הנאשם לעיון בראיה או בהודעת עד בחקירה ואין עניינה צורת גביית ההודעה או דרכיה. השאלון בצירוף מכתב ההסבר נכלל בחומר החקירה ומועבר לנאשם על מנת שיוכל לבקרו ולטעון, במקרה הצורך, נגד קבילות ו/או משקל של ראיה זו או אחרת. העד, בחקירתו הראשית, ייחקר אך ורק אודות הנושאים עליהם נשאל בשאלון. כמו כן סעיפים 2-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) אינם מחייבים בדרך זו או אחרת לגביית הודעה.

המאשימה מתייחסת להפניית הנאשם לסעיף 15 לפקודת הראיות ומשיבה כי עניינו של סעיף הינו עדות בכתב בבית משפט ועל כן אינו מעניינינו.

השאלה המרכזית העומדת לנגד עינינו הינה מהי "הודעת עד" ומה דרך גביית הודעה והאם קיימת חובת גביית הודעה בצורה פרונטלית ובעל-פה כאשר מוסר ההודעה מגיע למקום זה או אחר על מנת למסור הודעתו בפני שוטר. סעיף 2(1) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), העוסק בחקירה מוקדמת של עדים, קובע כי "קצין משטרה מדרגת מפקח ומעלה, או כל קצין אחר ... רשאי לחקור בע"פ כל אדם המכיר, לפי הסברה, את עובדותיה ונסיבותיה של כל עבירה, שעליה חוקר אותו... ורשאי הוא לרשום בכתב כך הודעה, שמוסרה אדם הנחקר כך". מכאן ניתן ללמוד כי אין כל חובה לחקור אך ורק בדרך המתוארת בסעיף הנ"ל, אלא זוהי רשות בלבד. במצב דברים זה, מתייתרים הסעיפים 3(1) ו- 3(3) לפקודה מאחר ואין מדובר בהודעת עד שנמסרה בע"פ ונרשמה על ידי גובה ההודעה.

סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי שעניינו סייג להבאת ראיות עוסק בזכות הנאשם לעיון בחומר החקירה ותכליתו לאפשר לנאשם לעיין בחומר החקירה לרבות בהודעות עדי התביעה, על מנת למנוע  הפתעתו בעת המשפט. סעיף 77(א) - "לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך". באשר לסעיף זה, הרי שהתביעה התחייבה למסור לנאשם את חומר החקירה לרבות העדויות שנגבו בדרך של שאלונים ולכן לא ניתן לטעון להפתעת הנאשם. סעיף 77(ב)  - "הודעה של עד בעניינים פורמליים שאינם מהותיים לבירור האשמה, אין חובה שתהא בכתב, אולם התובע ימסור לנאשם או לסניגורו - זמן סביר מראש - את שם העד, ואת עיקר התוכן של עדותו לפי הידוע לתביעה, זולת אם ויתרו על כך". סעיף 77(ב) אינו רלוונטי לעניינינו שכן העניינים העומדים לבירור הינם עניינים מהותיים לכל הדעות ואין מדובר בעניינים פורמליים בלבד.

באשר לסעיף 15 לפקודת הראיות, הרי שמאחר ומדובר בהודעת עד אין חובת הוכחה של דברי העד באמצעות תצהיר. העד יענה על השאלון ויחתום את שמו בסופו. בבוא היום העד ייחקר בבית המשפט אודות שאלון זה כשם שנחקר עד שמסר הודעתו בדרך קונבנציונאלית. לפיכך מתייתר השימוש בסעיף זה.

מאחר ועל פי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) אין חובת גביית הודעה בע"פ על ידי שוטר ובצורה פרונטלית, הרי שדרך זו של גביית הודעה באמצעות שאלון הינה דרך לגיטימית.  ניתן לראות בשאלון כהודעת עד לצורך הכנת הגנתו של הנאשם למשפט, ובכך מולאה התכלית החקיקתית של סעיף 77 לחסד"פ. עם זאת יש לנקוט משנה זהירות באימוץ שיטה זו.

דרך של גביית הודעה בצורת שאלון מתאימה אך למס' מצומצם של עבירות ובהן העבירה שלעיל. באימוץ שיטה זו יש לבחון בזהירות רבה את עובדות העבירה וכן לבדוק מהי התכלית לשמה נגבית ההודעה. כמו כן יש לשאול האם צורה זו של גביית ההודעה פוגעת בנאשם יותר מאשר היה נפגע אילו נגבתה ההודעה בדרך המסורתית על ידי שוטר במקום זה או אחר.

במקרה זה מדובר במס' רב של עבירות זהות, בכולן נרכשו כלי רכב עתירי קילומטראז', הועברה הבעלות, זוייף מד הדרך והרכב נמכר תוך הצגתו כרכב פרטי מיד ראשונה או שניה עם קילומטראז' נמוך.

כאשר מדובר במס' רב של אישומים החוזרים על עצמם וזהים באופיים וכן אופי העבירה הוא כזה שמחייב את מוסרי ההודעות במידע מסויים, כמו מס' הרכב, הקילומטראז' וכיו"ב, ניתן לומר כי גביית הודעות על ידי הצגת שאלון זהה לכולם ושליחתו אליהם על מנת שימלאוהו כשהמידע הדרוש בנמצא, הינה דרך ראויה ואף מייעלת את ההליך במקרה זה. כמובן שלצד דברים אלו יש להתייחס להשפעת דרך זו של גביית הודעה על הנאשם אולם במקרה זה לא ניתן לומר כי קיימת פגיעה בנאשם הנובעת מהצגת השאלות בדרך זו.

לפיכך אני דוחה את טענות הנאשם.

ניתנה היום ב' בשבט, תשס"ה (12 בינואר2005) במעמד הצדדים.