החלטה בתיק ת"מ 53306-09-12

המבקש הגיש תובענה ובקשה לאשרה כייצוגית. התביעה ובקשת האישור נסבו על גביית יתר של תשלומי ארנונה שמקורה בכך שבשנת 2006, ועקב כך גם בשנים שלאחר מכן, העלתה המשיבה את תעריפי הארנונה בשיעור העולה על המותר. לאחר שהוגשה בקשת האישור, הודיעה המשיבה על חדילה מן הגבייה הבלתי חוקית. בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 ("החוק"), תוצאת הודעת החדילה, אם היא מתקבלת, היא שיש לדחות את בקשת האישור ואת התובענה. בצד זאת, סעיף 9(ג) לחוק מורה שעל אף דחיית בקשת האישור נוכח הודעת החדילה, רשאי בית המשפט לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו וברוח זו הוריתי כי הצדדים יגישו טיעון בנושא זה. 

המבקש הפנה לסעיפים 22 ו- 23 לחוק המסדירים את נושאי הגמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו וקובעים את אמות המידה שעל פיהן על בית המשפט לנהוג. המבקש טען כי בהתחשב בשיקולי התשומה, התפוקה והחשיבות הציבורית שאליהם מתייחסים סעיפים 22 ו-23 לחוק יש לפסוק לו גמול בסכום של 40,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 200,000 ש"ח. לעניין שיקולי התשומה נטען כי תחום המיסוי המוניציפאלי דורש מומחיות מקצועית מיוחדת וכי בהכנת התובענה ובקשת האישור הושקעו, משאבים לצורך בדיקת צווי הארנונה בזמנים הרלבנטיים, בדיקת הוראות החוק והאסמכתאות הנוגעות לגביית היתר בפרט ולנושא תובענות ייצוגיות בכלל ועוד נאמר בהקשר זה כי המבקש נטל על עצמו סיכון בכל הנוגע לאפשרות חיובו בהוצאות ובשכר טרחת המשיבה אם תידחה בקשת האישור.

לעניין שיקולי התפוקה טען המבקש, שגביית היתר מחברי הקבוצה בתקופה של שנתיים שקדמו להגשת הבקשה (סעיף 21 לחוק) הסתכמה בכ- 2.1 מיליון ש"ח ובהתאם לכך יש לפסוק את שכר טרחת בא כוחו על בסיס 5% מסכום גביית היתר בארבעה השנים האחרונות, ולחלופין 5% מן הסכום הנחסך מחברי הקבוצה בתקופה של ארבע השנים הקרובות.

המשיבה טענה שסכומי גביית היתר שאליהם התייחס המבקש הם מופרזים למדי. לטענתה, גביית היתר שנחסכה מחברי הקבוצה מסתכמת בסכום של כ- 450,000 ש"ח לשנה, היינו כ- 900,000 ש"ח לתקופה של שנתיים שקדמה להגשת הבקשה. בצד זאת, המשיבה לא התייחסה בטיעוניה לסכומי הגמול ושכר הטרחה שיש לפסוק אף בהנחה שהנתונים המובאים על ידה הם נכונים. בנוסף, המשיבה הצביעה על השיקול של שמירה על הקופה הציבורית שעליו עמד בית המשפט בעע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (27.12.07)(" עניין אכדיה"); 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (25.12.12) (" עניין אבוטבול"). בעניין שיקולי התשומה טענה המשיבה כי הסוגיה המשפטית של גביית יתר איננה מסובכת ואינה מצריכה השקעת משאבים ומכל מקום אינה מצריכה תשומות העולות באופן ניכר על אלה המושקעות בתובענה אזרחית רגילה.

בתשובתו לתשובה הצביע המבקש על כך שלפי חישובי המשיבה עצמה סכום גביית היתר עולה כדי כ- 900,000 ש"ח לתקופה של עשרים וארבעה חודשים שקדמו להגשת הבקשה. בנוסף, הוא חלק על הנתונים המובאים בתשובת המשיבה תוך הסתמכות על נתונים המצויים בפרופיל המשיבה המתפרסם באתר משרד הפנים.

לעניין השיקול של שמירה של קופה ציבורית טען המבקש, שהמשיבה לא הראתה את השלכת תשלום הגמול ושכר הטרחה המבוקשים על תקציבה ולטענתו, בהינתן שתקציבה לשנת 2011 מגיע לכדי כ- 190 מיליון ש"ח אין בסכומים שהוא טוען להם כדי לפגוע " ביכולתה של המשיבה לספק שירותים חיוניים לתושביה" (כנטען בסעיף 23 של תשובתה).

עיינתי בטענות הצדדים והגעתי למסקנה שיש לדחות הן את טענות המבקש והן את טענות המשיבה ובהתאם לכך החלטתי לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו בסכומים המפורטים להלן.

• בהתייחסם לסוגית שכר הטרחה הראוי  טענו הצדדים זה בכה וזה בכה, וכצפוי מצא כל אחד מהם אסמכתאות לתמוך בטענתו שיש לפסוק גמול ושכר טרחה בסכום מרבי מצד אחד, או מזערי מן הצד האחר. עיינתי במקצת מן האסמכתאות ולא מצאתי בהן תמיכה מספקת לטענותיהם ונראה שניתן למצוא קשת רחבה של סכומים שנפסקו כגמול וכשכר טרחה במקרים של תביעות השבה כנגד רשות שהסתיימו בהודעת חדילה.

• בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012) (" עניין רייכרט"), נקבע שכאשר נפסק סעד כספי שכר הטרחה ייקבע כאחוז מן הסעד שנגבה, והוזכרה האפשרות לפסוק שכר טרחה בהתאם להוראות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (" חוק פלת"ד"), או בהתאם לאמות המידה הקבועות בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) תשמ"א- 1981. פסיקת שכר טרחה בהתאם לאמות המידה שנקבעו בחוק פלת"ד היא אפשרות הנזכרת גם במאמרו של א' קלמנט קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס'ו-2006 הפרקליט מט 131 (2007).  יוזכר גם שבעניין אבוטבול דחה בית המשפט את ערעור המדינה ואישר פסיקת שכר טרחה המבוסס על התועלת שצמחה לחברי הקבוצה שאותה הוא קבע על סמך אומדן הצופה פני עתיד של הגבייה הבלתי חוקית שבעטיה הוגשה התובענה הייצוגית.
•  
• על רקע דברים אלה החלטתי לפסוק ששכר הטרחה שישולם לבא כוח המבקש יהיה 80,000 ש"ח. סכום זה  מהווה כ- 8% מסכום שגם לפי טענות המשיבה שקול לגביית יתר בתקופה של שנתיים, אלמלא הוגשה בקשת האישור.  אציין כי ראיתי לנכון לקבוע את השיעור של 8% בהיותו השיעור שאימץ המחוקק בחוק פלת"ד במקרים בהם מסתיים העניין בפשרה וללא צורך בבירור התביעה. קביעת שיעור זה של שכר טרחה משקפת לדעתי איזון ראוי בין שיקולי התמריץ והתפוקה  הקבועים בסעיף 23 לחוק לבין השיקול של שמירה על הקופה הציבורית שעליו הצביע בית המשפט בעניין אכדיה.

הגמול שישולם למבקש יהיה 10,000 ש"ח.

ניתנה היום,  ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.