בפניי התנגדות לביצוע שטר חוב, שהגישה המשיבה לביצוע נגד המבקש, מר נעים מוסא (להלן: "
המבקש"), והחברה לה ערב, רפת בערבה בע"מ (להלן: "
החברה").
המבקש הצהיר כי עיקר עבודתו היא ניהול החברה, וכי הטענות מועלות בשמו ובשם החברה, זאת למרות שבדיון התברר כי הוא אינו בעל מניות בחברה (
מש/2,
פרוטוקול, עמ' 2, שורות 18-23).
השטר הוגש לביצוע, לאחר שהמבקש והחברה לא עמדו בתשלומים במועדיהם מספר פעמים. החברה התקשרה עם המשיבה בהסכמים לגבי שני רכבים, האחד מסוג גי'פ והשני מסוג פולקסווגן פאסאט. השטר שהוגש הינו בעבור רכב מסוג פאסאט, לאחר שהמבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם, המשיבה תבעה את השבת המכוניות, הרכב הוחזר ועל היתרה שנותרה מההתחייבות הוגש השטר לביצוע.
טענות המבקשים
1.
העדר חתימת המבקש על שטר החוב
המבקש טוען כי מעולם לא ערך את השטר, מעולם לא חתם עליו, ודבר קיומו נודע לו רק באחרונה. המבקש לא הבהיר האם הוא מכחיש את חתימתו על השטר בשם החברה, וגם לא נשאל בעניין בחקירה נגדית. יש בטענה, אם תוכח, כדי להביא לפקיעת החיוב השטרי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה" (
סעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]). למרות שב"כ המשיבה ניסה להראות לביהמ"ש חתימות שונות של המבקשים על הסכמים אותם אישר כחתומים על ידם, אין בכך כיד להפריך את טענתו לעניין החתימה על השטר.
אנו נמצאים בשלב מקדמי של התנגדות לביצוע שטר, שהוא כבקשת רשות להתגונן, וכדברי כב' השופט
אורי גורן בספרו
"
סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותם"
ע"א 356/85
משה מגן נ'
הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז. זאת ועוד, נטל ההוכחה בעניין אמיתות החתימה מוטל על כתפי המשיבה, ועל כן אין לקבוע כעת לפי החקירה הנגדית, כי אין למבקשים סיכוי להצליח בטענתם.
אני מקבלת את הטענה לפיה המבקש אינו חתום על שטר החוב, כטענת הגנה לכאורה. הטענה ביחס לחתימתו בשם החברה קלושה, דחוקה, ונטענה בשצורה מרומזת, עד כי ניתן להבין כי בכלל אין טענה כזו, על כן תתקבל הטענה רק בתנאי הפקדה.
טעם נוסף לחיוב המבקשת בהפקדה הינו העובדה כי קיים ספק בכלל האם המבקש מוסמך להצהיר בשם החברה, שהוא אינו בעל מניותיה או מנהלה הרשום, כאמור במבוא.
2.
חוות דעת השמאי מטעם התובעת וערך הרכב לקיזוז
המבקשים טוענים כי הסכום, שהופיע בתחשיבים כסכום הזיכוי למימוש מהיר (סך של 53,298 ש"ח) אינו נכון. הם מצידם מציגים את ערכו לפי מחירון רכב (סך של 79,127 ש"ח) וטוענים כי "המשיבה מיאנה לפרט בפני החברה מה נעשה עם הרכב" (
סעיף 15 לתצהיר המבקש), ומאידך היא קובעת ערך נמוך לצורך התחשיב אך בפועל, מוכרת או מחכירה מחדש לאחר את הרכב, כך שבסופו של יום הסכום שמתקבל אצל המשיבה הינו גבוה בהרבה מההפחתה אותה ביצעו בפועל.
טענות אלו הן הגנה קלושה ביותר. המבקש ערך תחשיב נגדי לפי מחיר מחירון. ידוע לכל כי לא תמיד זהו המחיר בו ניתן למכור את הרכב, ופרמטרים כגון מס' הקילומטרים שעבר הרכב בשנים בהם היה בשימוש, ומצבו הפיזי והמכני, מס' בעלויות קודמות, יחד עם שיקולים נוספים, יכולים להפחית את מחיר המחירון. המשיבה ערכה חוות דעת מקצועית לכלי הרכב, המחייבת את השוכרים, כמוסכם בין הצדדים, ואילו המבקש טען, ללא פירוט, כי על המשיבה לזכותו במחיר המחירון. המבקש לא ציין מדוע הוא זכאי לזיכוי בשווי זה, בניגוד למוסכם. המדובר בטענת קיזוז, אשר יש לפרטה.
הטענה תתקבל בתנאי הפקדה, רק מהטעם כי בשלב זה לא נסתרה הטענה כי המשיבה מכרה או קיבלה עבור הרכב סכום רב יותר מהסכום בו זיכתה את המבקשים.
3.
אי עמידה בהתחייבות וכשלון תמורה
טענה נוספת אותה מעלים המבקשים הינה כי המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה שבע"פ לכך שיתאפשר למבקשים לצאת את גבולות המדינה וליתר דיוק - לירדן, עם הרכב נשוא ההתקשרות עם המשיבה, ומכאן שהתמורה, לה ציפו, לא סופקה במלואה. על מנת לחזק את הטענה מציג המבקש מכתבי פנייה למשיבה משנת 2007, בו הוא מעלה את הטענה דנן.
ב"כ המשיבה טוען מאידך, כי המשיבה לא התחייבה לבקשת החברה, ויתרה מזו יש בחוזה ההתקשרות סעיף ספציפי המדבר באופן מפורש על עניין זה, וקובע מפורשות איסור יציאה מגבולות המדינה עם הרכב. עוד טוען המשיב, באם טענה זו הינה כה משמעותית מבחינת המבקשים, מדוע לא בחרו לסיים את ההתקשרות עם המשיבה סמוך לחתימת ההסכם, או מיד לאחר שליחת המכתב אשר לא שינה את מצב הדברים ?
בבואי לבחון טענה זו, שהמבקשים לא נתנו לה מסגרת משפטית, אני מגיעה למסקנה כי באם היה סבור ב"כ המבקש כי המשיבה הפרה את החוזה, היה עליו לפנות ל
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970ולבחור בתרופתו: אכיפה או ביטול. המבקש לא עשה אף אחת מאלה.
לחלופין ניתן לקרוא את הטענה כטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר גם היא, בכל מקרה אינה מקנה רשות להתגונן בפני תביעה שטרית.
"הדוגמה הקלאסית לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, היא הספקת ממכר פגום, קרי-ממכר הנופל באיכותו מן המוסכם... כאשר כשלון התמורה החלקי הוא בלתי קצוב, "עריכת חשבון הנזק מצריכה בירור העלול להימשך עת רבה, וההשהיה היתה גורעת מערכו של השטר". משום כך קבעה הפסיקה כי הטענה לא תתקבל, והתובע יזכה בפסק דין בעילה השטרית, לאחר מכן הקונה יהיה רשאי להגיש נגד המוכר תביעה בגין אי ההתאמה (
ש. לרנר, "
דיני שטרות", עמ' 335).