לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.
1. המשיב הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק אשר נמשך על ידי המבקש לטובת המשיב. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקש ביום 16.8.11.
2. ביום 25.7.12 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.
3. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לא הומצאה לידיו או למי מבני משפחתו הגרים עמו, כי לא חתם על אישור מסירה של האזהרה והחתימה על גבי אישור המסירה היא מזויפת. לטענתו, נודע לו על התיק רק לאחר שצילם אותו לאחרונה.
4. לגופה של התביעה, טוען המבקש, כי החוב בגין השטר נפרע ברובו וכי כנגד היתרה עומדת לו טענת קיזוז בגין ציוד שנטל ממנו המשיב. המשיב הבטיח למבקש כי יחזיר לו את השיק, אך הפר את הבטחתו. המדובר בשיק שניתן במסגרת עסקת שכירות, לפיה שכר המבקש את דירתו של המשיב. חובו של המבקש למשיב עמד על 10,000 ש"ח, אך הואיל ולא היה מודע לסכומו המדויק של החוב, נתן למשיב שיק על סך של 10,000 ש"ח. לאחר מכן, שילם המבקש סך של 4,000 והמשיב הבטיח כי יקזז סכום זה מסכום השיק. בהמשך התברר, כי המשיב לקח חפצי השייכים למבקש ועל כן הוסכם בין הצדדים כי השיק נשוא התביעה לא יוגש לביצוע ויתרת החוב תשולם בתשלומים של 2,000 ש"ח כאשר המשיב יחזיר למבקש את הציוד שלקח ממנו. המבקש שילם סך של 6,000 ש"ח למשיב, אך המשיב לא החזיר את הציוד והכלים, ןעל כן קיזז המבקש מסכום החוב סך של 2,000 ש"ח.
5. המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי האזהרה הומאה למבקש כדין והמבקש חתם על אישור המסירה. המבקש לא הציג טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההתנגדות. המשיב מוסיף וטוען כי המבקש ידע על תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו עוד בחודש אוגוסט 2011, שכן פנה לצדדים שלישיים בבקשה לגשר בינו לבין המשיב ולהגיע להסדר תשלומים. המבקש אף לא ציין מתי וכיצד נודע לו על ההליכים נגדו.
6. לעניין ההתנגדות עצמה טוען המשיב, כי לא קיבל מהמבקש סכומים כלשהם על חשבון החוב, אלא קיבל מהמבקש סך של 6,000 ש"ח בגין נזקים שזה האחרון גרם לדירה. עוד טוען המשיב כי לא נטל ציוד כלשהו מהדירה.
7. ראשית עלי לבחון האם ההתנגדות הוגשה על ידי המבקש במועד. כאמור, המבקש טוען כי לא חתם על אישור המסירה וכי חתימתו זויפה. יחד עם זאת, לא מציין המבקש לא בבקשתו ולא בתשובתו את התאריך בו נודע לו על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו. בנסיבות אלה, אני קובעת כי המבקש לא הרים את הנטל להוכחת טענתו כי ההתנגדות הוגשה במועד.
8. מכאן יש לעבור ולבחון האם יש מקום להאריך למבקש את המועד להגשת ההתנגדות. המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
9. בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).
10. כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר מזו הננקטת בהארכת מועד להגשת ערעור (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).
11. כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025).
12. במקרה זה, אין ספק שהגשת ההתנגדות באיחור מקורה במחדלו של המבקש. יחד עם זאת, נוכח הגישה המקלה הננקטת בפסיקה, מוכנה אני להניח שמקור האיחור הוא בטעות של המבקש ולא בזלזול בבית המשפט, וכי ניתן לפצות על טעות זו באמצעות פסיקת הוצאות לטובת המשיב.
13. אשר להתנגדות עצמה, הרי שהמבקש טוען כי פרע את רוב החוב נשוא השיק וכי באשר ליתרת החוב עומדת לו טענת קיזוז בגין ציוד שנלקח ממנו. בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית באשר לגרסתו של המבקש. ואולם, טענת המבקש, אם תוכח, עשויה לשמש לו הגנה לכאורה בפני התביעה. הואיל ואין פוסלים בשלב זה טעמים שבהוכחה, הרי שיש מקום להורות על קבלת ההתנגדות.
14. לאור האמור לעיל ובמאזן השיקולים הבאים בחשבון במקרה זה, ובכלל זה הטעם לאיחור וכן משך האיחור בהגשת ההתנגדות, הרי שיש לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט,להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן לו רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדלו באי הגשת התנגדות במועד, בסך של 1,500 ש"ח,ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. על המבקש לשלם את ההוצאות הנ"ל בתוך 30 ימים לקופת בית המשפט ,שאם לא כן תידחה הבקשה להארכת מועד וההתנגדות.
15. לאחר ביצוע התשלום הנ"ל, יעוכבו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ולנוכח סכום התביעה היא תישמע בסדר דין מהיר והצדדים ינהגו כדלקמן:
התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על-פי דין.
הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור.
היה והתובע לא יגיש את המסמכים ולא יפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתו.