החלטה בתיק ת"ט 60137-07-12

בפניי התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 17,973.71 ש"ח בתיק הוצל"פ 0145203122.

ביום 11.11.12 נערך בפניי דיון בהתנגדות, בו ויתרה המשיבה על חקירת המתנגד על תצהירו התומך בהתנגדות ובו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה. מאחר שהמתנגד העלה בהתנגדותו גם טענת התיישנות ומאחר שב"כ המשיבה, בסיכומיו, טען כי לפי הלכה פסוקה, שלא הייתה לפניו במועד הדיון, דינה של טענת ההתיישנות להידחות, הוריתי לצדדים להגיש לי פסיקה התומכת בעמדתם בשאלת ההתיישנות, ואלו הגישו זאת.

מדובר בשטר חוב מס' 200513645, שעל פי הרשום בו כיום, אלה פרטיו:

• השטר נעשה ע"י ארבעה עושים (נונ-סטופ סטורס בע"מ, המתנגד, ישעיהו בצינגר ואמיר סוליד) לפקודת המשיבה. יצוין כי רק ליד שמות חב' נונ-סטופ הנ"ל (להלן - " החברה") והמתנגד בשטר רשום מס' הזהות שלהם, ואילו ליד שם שני העושים הנותרים לא רשום מס' זהות, וגם שם המשפחה של השניים הנ"ל אינו רשום באופן ברור דיו.
• השטר ננעשה/נחתם ברמת-השון בתאריך 8.2.05.
• תאריך הפירעון בשטר הוא 29.2.12.
• בתחתית השטר רשום כי אמיר חדד (לא רשום מס' זהותו) מאשר כי ביום 8.2.05 חתמו עושי השטר על השטר בפניו.

תיק ההוצל"פ שבנדון נפתח ביום 17.5.12, והוא נפתח נגד המתנגד ונגד החברה בלבד. עפ"י הרשום בתיק ההוצל"פ, האזהרה לשניים נמסרה ביום 16.7.12, כאשר גם המסירה לחברה נעשתה באמצעות החייב המתנגד (נרשם במסמכי מסירת האזהרה שהוא "הבעלים" של החברה). ההתנגדות שבנדון הוגשה ביום 23.7.12 מטעם המתנגד בלבד ומשהוגשה במועד עוכבו נגד המתנגד כל ההליכים בתיק ההוצל"פ. ואילו החברה, החייבת השניה בתיק ההוצל"פ, לא הגישה כל התנגדות לשטר מטעמה, והמשיבה הזוכה נוקטת נגדה הליכי גביה שונים בתיק ההוצל"פ, אך עד כה אלה לא הניבו כל גביה/תקבול בתיק ההוצל"פ.

ואלו טענות ההגנה שהועלו ע"י המתנגד בהתנגדות:

• טענת התיישנות. טענה לפיה חלפו יותר מ-7 שנים מיום עשיית השטר ועד יום הגשתו לביצוע בהוצל"פ.
• טענה לפיה המתנגד פטור מלפרוע את השטר מאחר שאין לו כל קשר לחוב המובטח בשטר, בנסיבות בהן "החברה נמכרה לאחרים" ובהן נציג המשיבה הבטיח למתנגד כי ישיב לו את השטר כדי לבטלו, אך לא עמד בהבטחתו.
• לא נשלחה למתנגד הודעת חילול, חרף הרשום בטופס ביצוע השטר.
• המשיבה מעולם לא פנתה למתנגד בעניין החוב ולא שלחה לו כל התראה.
• המשיבה נהגה בחוסר תום לב משהגישה השטר לביצוע בחלוף שנים כה רבות ממועד עשייתו.

טענת ההתיישנות

המתנגד טוען כי מרוץ ההתיישנות בשטר חוב מתחיל במועד עשיית השטר (8.2.05 במקרה שלנו), ואם הוא צודק כי אז אכן התביעה התיישנה לכאורה, מאחר שחלף פרק זמן העולה על 7 שנים ממועד עשיית השטר ועד מועד הגשתו לביצוע. לעומתו, טוענת המשיבה כי מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד הפירעון/התשלום הרשום בשטר (29.2.12 במקרה שלנו), ואם היא צודקת כי אז התביעה לא התיישנה לכאורה.

הצדדים (ראשונה המשיבה ואחריה המתנגד) הגישו, כאמור, פסיקה לתמיכה בעמדותיהם. לאחר שעיינתי בפסיקה אליה הפנו הצדדים, באתי למסקנה שהדין הוא לכאורה עם המשיבה. המועד הקובע הוא מועד התגבשות החוב המובטח בשטר או מועד התגבשות עילת תביעת חוב מובטח זה, ולא מועד עשיית/חתימת השטר [אני מוצא להסתפק להפניה לפסיקה הבאה שהגישה המשיבה: ע"א 331/74 כהן נ' גורודזינסקי, פ"ד כט(1) 689 (1975) וכן ת"ת (שלום ת"א) 21191-01-12 חישין נ' שטרנפלד (פורסם בנבו, 2.8.11)]. ומאחר שבשטר שלנו נקוב מועד פירעון השטר, שכמוהו לכאורה כמועד התגבשות עילת התביעה, ומאחר שהמתנגד לא מעלה כל גרסה או טענה לגבי שאלת מועד היווצרות החוב, וממילא אינו סותר את מועד התגבשות עילת התביעה המגולם במועד הפירעון הנקוב בשטר, כי אז, לכאורה, יש לקבוע שאין ממש בטענת ההתיישנות שמעלה המתנגד.

טענת היעדר זיקת המתנגד לחוב המגולם בשטר

הטענה נטענה באופן כללי, סתמי וחסר פירוט בסיסי. לא די לטען להיעדר זיקה כאמור, ועפ"י הדין מצופה היה מהמתנגד לפרט היטב טענתו זו, והכל בשים לב לכך שהמתנגד לא כופר בכך שחתם כאחד העושים בשטר, וחתימה זו ברגיל אמורה לחייבו.