דיון
הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ'
Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).
בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן
"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .
רוצה לומר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46).
על אף האמור, על ההגנה הלכאורית המועלית בבקשת הרשות להגן להיות מפורטת דיה:
"אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו". (ראה בע"א 527/07 הנ"ל).
"מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה כי נתבע המבקש רשות להגן חייב להכבד ולהכנס לפרטי העובדות" (ע"א 543/86 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות, פ"ד מב(3) 339).
בענייננו תצהירו של המבקש סתמי ואינו מפורט.
הגם שהתובע לא חקר את הנתבע על תצהירו, מצאתי שלא לזקוף את הדבר לחובתו של התובע:
"לא למותר לציין, כי על תובע לשקול היטב אם יש תועלת בחקירת המצהיר מטעם הנתבע, כדי שלא לסייע לנתבע "למקצה שיפורים"; ראו ד' שוורץ, סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), 308-307" (ראה בע"א 527/07 הנ"ל; ובע"א 248/89 הנ"ל).
מאחר שהדיון בבקשת רשות להתגונן מהווה בחינה ראשונית ומוקדמת האם יש לנתבע הגנה אפשרית כלשהי, והאם יש לכאורה הגנה שאם תוכח במשפט תוכל לשמש כהגנה אפשרית כנגד התביעה, יש לבחון את טענות ההגנה של הנתבע.
אשר לטענה לפיה התובע אינו אוחז כשורה -
מאחר שאנו מצויים בשלב של בקשת רשות להגן, אין דנים בשאלה אם צד שלישי, הוא התובע, אוחז כשורה בשטר (ראה לדוגמה בש"א (תל-אביב-יפו) 192652/04 יוזמה א.ג.שמש קבלנות בניין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ המאזכר את ספרו של השופט ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה, (מהדורה שביעית), ע' 204).
לפיכך, גם טענה זו, בשלב זה, להידחות, ולהתברר (אם תנתן רשות להגן) בהליך העיקרי (ראה גם בבש"א (נתניה) 4046/05 ארץ טובה ושמחה גן אירועים נ' הבנק הבינ"ל הראשון בע"מ (פורסם במאגר משפטי); והמ' 506/59 נאמן נגד זלבסקי, פ"ד י"ד 596 המאוזכר שם).
אשר לטענה בדבר כשלון תמורה מלא-
המלומד פרופ' ש. לרנר כותב בספרו:
"על פי הפסיקה, כשלון תמורה מלא, וכשלון תמורה חלקי קצוב, משמשים טענה טובה נגד תביעה שטרית..." (ש. לרנר דיני שטרות (מהדורה שניה, 1999, הוצאה לאור לשכת עורכי הדין) בעמ' 334).
לכאורה, הגנה של כשלון תמורה מלא פוגמת לכאורה בזכות הקנין בשטר וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. במצב דברים זה הנטל עובר אל כתפי הצד השלישי (התובע כאן) להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר (ע"א 218/66 חביה נגד גליק, פ"ד כ(4) 63, 67).