רקע וטענות הצדדים
1. המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ, שטר חוב, שנעשה לטובתה על ידי המבקש, במסגרת הסכם שכירות.
המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב. להתנגדותו, צרף כתב תביעה נוסף שהגישה המשיבה נגדו ונגד שישה אחרים, בעילות שונות מן העילה השטרית, בגין אותו הסכם שכירות, וכן צרף את כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, שהגיש כנגד הנתבעת, במסגרת אותו הליך.
ביום 14.2.13 התקיים דיון בהתנגדות, בו הצהיר ב"כ המשיבה כי אין בדעתו לחקור את המבקש על תצהירו, שכן אין די בכך שצרף את טענותיו במסגרת כתב התביעה שכנגד שצורף להתנגדות, ומשלא העלה את טענותיו בתצהיר התומך בהתנגדות, הרי שאין בהתנגדות דבר וחצי דבר.
לאחר שנקבעה תזכורת במעמד הצדדים, עתר ב"כ המבקש למתן שהות לשקול צעדיו נוכח האופן שבו נוסח כתב ההתנגדות, ולאחר שהות זו הוגשה הבקשה, דנן שעניינה תיקון כתב ההתנגדות.
2. המבקש עותר לאפשר לו לתקן את כתב ההתנגדות, מאחר והלכה למעשה טענותיו במסגרת ההתנגדות הינן זהות לאלה שהועלו במסגרת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, שהגיש. לטענתו, התיקון דרוש לשם עשיית צדק, מה גם שחסימת דרכו של המבקש בתביעה שטרית זו, עלולה להביא למצב שבו מחד יוכרע לשלילה עניינו כאן, בעוד שהתביעה שכנגד שהגיש, תתקבל. בנוסף, לא יגרם כל נזק לצד שכנגד, באישור התיקון, והתיקון יאפשר לביהמ"ש לדון בשאלות השנויות במחלוקת.
3. לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות, שכן אין מקום לאפשר למבקש "מקצה שיפורים", לאחר שהתקיים דיון בהתנגדות. כמו כן, המבקש לא הצביע על כל טעם בגינו יש להיעתר לבקשתו, ומהי הסיבה לאי הגשת התצהיר המפורט מלכתחילה.
דיון והכרעה
4. תקנה 92 לתקנות סד"א תשמ"ד-1984 (להלן:
"התקנה"), עוסקת בתיקון כתבי טענות, וקובעת כדלקמן:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים לו צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".
באופן עקבי, עולה מן הפסיקה גישה ליברלית ביחס לתיקון כתבי טענות, ודאי מקום שבו יש בתיקון על מנת לייעל את ההליך ולגבש את השאלות השנויות במחלוקת, המצריכות הכרעה. מלשון התקנה עצמה עולה, כי מקום שבו מבוקש תיקון אשר יאפשר לבית המשפט לדון בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, יעתר בית המשפט לבקשה לתיקון, ברוחב לב. כך אף יותר תיקון לשם השלמת חוסר בעובדות העילה, תוך שתיקון מעין זה נועד למנוע מחיקת התביעה מחמת העדר עילה. בנוסף, ישקול בית המשפט שיקולים נוספים בעת הגשת בקשה לתיקון כתבי טענות כגון: שיהוי, שלילת הגנה שעמדה לצד שכנגד כתוצאה מן התיקון וכן התנהגות בעלי הדין (ראה: א. גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 155, וכן רע"א 2345/98,
דנגור ואח' נ' לבנה ואח', פד"י נב(3), 427).
נראה כי הפסיקה ראתה באינטרס חקר האמת כאינטרס לגיטימי ועליון, ודאי כשניתן לערוך איזון בינו לבין האינטרסים המנוגדים לו במקרה של התנגשות ביניהם (ראה רע"א 2203/07,
ארוך ואח' נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ ואח', סעיף 9 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל (13.8.07), בו הובאו דברי כב' המשנה לנשיאה אילון, בע"פ 115/82
מועדי נ' מדינת ישראל, פד"י לח(1), 197).
5. אשר לאופן ניסוח כתב התנגדות על צרופותיו, אמנם, בע"א 16/89
ורדים חב' לגידול נ' החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ, פד"י מה(5) 729 נקבע, כי אין די באיזכור הליכים משפטיים אחרים, על מנת לעמוד בחובת הפירוט בכל הנוגע לטענת קיזוז. בעניין זה, ראה גם: ע"א 2418/90,
רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר, פד"י מז (5) 133, וכן ע"א 721/82,
ידע גליל ואח' נ'
Onda Machinery Trading Co.Ltd.Japanפד"י לט(4), 723.
6. ואכן, בהתאם להלכה זו, מתבקשת המסקנה כי אין די בצירוף כתב התביעה שכנגד כנספח להתנגדות, על מנת שייקבע כי המבקש עמד בחובה להתכבד ולפרט את טענות הגנתו בכלל וטענת הקיזוז בפרט.
7. סבורני, כי לאור הפסיקה, המבטאת גישה ליבראלית ביחס לתיקון כתבי טענות, יש מקום לאפשר למבקש לתקן את כתב התנגדותו, באופן שטענותיו ביחס למשיבה, כפי שעלו במסגרת התביעה שכנגד, תהיינה חלק מן התצהיר התומך בהתנגדות, בהתאם לתצהיר שצורף לבקשה לתיקון כתב ההתנגדות.
ראשית, בהתאם להוראות התקנה הנ"ל, ניתן לאפשר תיקון כתבי טענות בכל אחד משלבי הדיון, ועל כן רשאי ומוסמך בית המשפט לדון בבקשה זו כעת, מה גם שהתיק מצוי בשלב ראשוני.
מעבר לכך, הנזק שיגרם למשיבה כתוצאה מן התיקון הינו מזערי, אם בכלל. הלכה למעשה, נחשפה המשיבה לטענות המבקש כבר עם הגשת התביעה שכנגד. תיקון כתב ההתנגדות כעת אינו מציג גירסה חדשה, שונה או מפתיעה. למעשה, מדובר בתיקון פרוצדוראלי שבו הטענות המופיעות בכתב התביעה שכנגד תהיינה חלק מן התצהיר, ולא כנספח בלבד.
יתר על כן, המחלוקת בין הצדדים, כפי שמבקש המבקש להביאה היום בפני בית המשפט, כבר תלויה ועומדת לדיון, במסגרת התביעה והתביעה שכנגד שהוגשו לבית המשפט. לכן, יש טעם בטענת המבקש, לפיה דחיית הבקשה יכול ותביא לתוצאה קשה, לפיה התביעה השטרית כנגדו תתקבל, מאחר והטענות הועלו על דרך של צירוף העתק מכתב התביעה שכנגד, ולא במסגרת התצהיר, בעוד שיתכן והטענות שהועלו במסגרת התביעה שכנגד, תתקבלנה, וזאת למרות שעסקינן באותן טענות, ובאותה מערכת עובדתית.
8. מכל אלה יש להסיק, כי אין מקום לחסום את דרכו של המבקש מלתקן את כתב ההתנגדות, ודאי מקום שבו ניתן להתגבר על הנזק שנגרם לצד שכנגד, בדמות דיון מיותר, באמצעות פסיקת הוצאות.