בענין : התנגדות לביצוע שטר
1. ביום 4/10/11 הגישה התובעת לביצוע שתי שטרות שמועד פרעונם 25/9/11 על סך כולל של 83,340 ש"ח, אשר נמשכו מחשבון הנתבעת לפקודת התובעת וחוללו בציון אכ"מ.
2. הנתבעת הגישה התנגדות במסגרתה העלתה שלוש טענות אשר ידונו לפי סדרן.
3. הטענה ראשונה הינה כי התובעת הפרה את ההסכם בינה לבין הנתבעת שעניינו מתן שירותי קייטרינג על ידי התובעת לגן האירועים אותו מפעילה הנתבעת בחדרה. נטען כי בתחילה היתה הנתבעת מרוצה משירותי הקייטרינג אולם לאחר תקופה מסוימת הפרה התובעת את התחייבויותיה כשהיא מספקת שירות שאינו ראוי ופוגעת במוניטין של גן האירועים. טענה זו הודגמה על ידי עשרה מקרים שפורטו בסעיפים 7 עד 19 לתצהירו של מנהל הנתבעת. מקרים אלו התרחשו מיום 4/4/11 עד יום 31/8/11. הנזק הישיר שנגרם לנתבעת בכל אותם מקרים הינו 2,695 ש"ח בגין מזון חליפי שנאלצה לרכוש הנתבעת וכ - 2,000 ש"ח בגין ההוצאות הכרוכות ברכישת המזון הנ"ל ו - 5,000 ש"ח בשל פיצוי ששולם למזמיני האירוע מיום 6/6/11. טענות אלו פורטו כנדרש ונתמכו בחלקן במסמכים רלבנטיים. כמו-כן המצהיר מטעם הנתבעת לא נחקר כלל לגבי פרטי הטענות.
4. במהלך הדיון התברר כי הטענה להפרת ההסכם, כמו גם הטענות הנוספות שהועלו במסגרת ההתנגדות, הוצגו על ידי הנתבעת במסגרת תביעה בסדר דין רגיל אותה הגישה הנתבעת נגד התובעת בבית משפט השלום בהרצליה בתיק 7525-01-12 (להלן: "התיק המקביל"). לא נסתרה טענת התובעת לפיה התובעת לא קיבלה את כתב התביעה שהוגש נגדה בתיק המקביל עד עצם היום הזה. כמו-כן ב"כ הנתבעת אישרה כי בתיק המקביל נתבקש וניתן צו עיקול זמני, אשר לא יצא אל הפועל כיוון שהנתבעת לא הפקידה בתיק המקביל את הערבון שנקבע כתנאי להפקת צו העיקול.
5. חרף האמור לעיל, אין מנוס מהמסקנה כי הטענה בדבר הפרת ההסכם התערערה בעקבות החקירה הנגדית. המצהיר מטעם הנתבעת הופנה לחליפת מיילים שהתרחשה בין 4/8/11 לבין 7/8/11 במסגרתה דרשה התובעת מהנתבעת לשלם חוב על סך 119,000 ש"ח כאשר המצהיר מטעם הנתבעת מודה בחוב מבלי להזכיר ולו ברמז את הטענות שמועלות בהתנגדות בדבר הפרת ההסכם, פגיעה במוניטין וקיזוז. כאשר נתבקש המצהיר להסביר נתון זה, טען המצהיר כי המיילים מתייחסים רק לשיקים שהתובעת רצתה לקבל ולכן לא ראה כל טעם להזכיר את הנזקים שנגרמו על ידי התובעת. הסבר זה מעורר קושי כבר בשלב זה. לא ניתן להתעלם מהעובדה שבזמן אמת אין כל תכתובת מייל לפיה הנתבעת ראתה בהפרות המתוארות בהתנגדות כהפרות שמקימות עילה להפרת ההסכם בין הנתבעת לבין התובעת. יתרה מזאת, המיילים היחידים שמתעדים את הטענות כלפי התובעת הם מיילים שנשלחו בסוף חודש אוגוסט, לאחר המיילים ת/1 בהם מזהירה התובעת את הנתבעת כי לא תוכל להמשיך ולעבוד עימה ללא תשלום החוב שנצבר.
6. לאור האמור לעיל, אני סבור כי הטענה להפרת הסכם התערערה במסגרת החקירה הנגדית במידה המצדיקה , ככל שההתנגדות תתקבל , להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדה.
7. הטענה השנייה הינה כי במסגרת ההסכם בין הצדדים התחייבה התובעת להשיב לנתבע את התשלום ששילמה עבור הובלת המזון מעסקה של התובעת לעסקה של הנתבעת .הטעות שנפלה לעניין זה בסעיף 18 לתצהיר של מנהל הנתבעת תוקנה על ידו במהלך הדיון. טענה זו התבססה על כרטסת של חברת ההובלה ועל חשבוניות. במהלך החקירה הנגדית התברר כי המצהיר לא יודע לקרוא את הכרטסת. עוד התברר כי על פי הכרטסת והחשבוניות הפרשנות ההגיונית היחידה הינה כי הסכומים בהם חויבה הנתבעת מופיעים בטור הזכות בכרטסת כאשר הסכומים ששולמה על ידי הנתבעת בפועל מופיעים בטור החובה. דהיינו , לא היה כל בסיס למסקנה בסעיף 19 לתצהיר לפיה סכום הכולל בו חויבה הנתבעת בגין הובלה הוא 69,496 ש"ח. הסכום הכולל לפי המסמכים שצורפו הוא 47,097 ש"ח , מתוכו שילמה הנתבעת סך של 24,696 ש"ח. מן המקובץ עולה כי על בסיס המסמכים שצורפו עומדת לנתבעת טענת הגנה אפשרית לפיה יש לקזז מסכום התביעה את הסך של 47,096 ש"ח בלבד.
8. הטענה השלישית הינה כי התקלות שפורטו בסעיפים 7 עד 17 לתצהיר, גרמו לפגיעה במוניטין של גן האירועים שמפעילה הנתבעת. הנתבעת העריכה את הנזק למוניטין ב - 50 אלף ש"ח. טענה זו לא פורטה כנדרש. לא ניתן כל הסבר או חוות דעת המסבירה כיצד הגיעה הנתבעת למסקנה כי נגרם לה נזק למוניטין בשווי של 50 אלף ש"ח. כמו-כן הטענה לנזק למוניטין התערערה במהלך הדיון לאחר שב"כ הנתבעת סיפרה שלאחר שהנתבעת עברה את המשוכה העסקים שלה ממשיכים כרגיל (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 10-11). על כן גם לגבי -טענה לפגיעה במוניטין , ככל שההתנגדות בטענה זו תתקבל , יש הצדקה להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה.
9. הטענה הרביעית של הנתבעת היא טענת קיזוז. במהלך הסיכומים טען ב"כ התובעת כי לא ניתן לקבל טענה זו שכן אפשר לקזז חיובים כאשר מדובר בעסקה אחת. נטען כי במקרה שלפנינו הסכם המסגרת שבין הצדדים לא הופך את רצף העסקאות אליהן הגיעו לגבי כל אירוע בנפרד לעסקה אחת. לתמיכה בטענה זו הפנה ב"כ התובעת להחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתא"ק 31898-09-11 מיום 10/6/12 , שם נדחתה בנסיבות דומות טענת קיזוז על בסיס נזקים שנגרמו בעקבות הפרת הסכם. באותה החלטה מסתמך בית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 725/87 , שם נקבע כי כאשר קיים הסכם מסגרת במסגרתו צד אחד מספק מידי פעם סחורה לצד האחר, כל משלוח של סחורה מהווה עסקת מכר עצמאית הניתנת לניתוק ולא מדובר בעסקה אחת שפוצלה עם משלוחי סחורה שונים. יישום הלכה זו על המקרה שלפנינו מחייב להגיע למסקנה כי לא ניתן לקזז חיובים שאינם קצובים בהתאם להוראת סעיף 53 לחוק החוזים.
10. במסגרת הסיכומים טען ב"כ התובעת כי גם אם תתקבל טענת הקיזוז יש להגביל אותה לסכומים שהתגבשו לפני המועד בו דרשה התובעת מהנתבעת לפרוע חוב בסך של 119,000 ש"ח, דהיינו לפני יום 7/8/11. לא אוכל לקבל טענה זו בשלב זה. לטעמי המועד הקובע אינו מועד התגבשות החוב אלא המועד בו נמסרה הודעת הקיזוז, שהוא במקרה שלפנינו מועד הגשת ההתנגדות.
11. מן המקובץ עולה כי יש לקבל את ההתנגדות ללא תנאי לגבי החיובים הקצובים הכוללים -תשלום עבור הובלות בסך של 47,096 ש"ח ותשלום עבור רכישת מזון חליפי בסך של 2,695 ש"ח. לטענות אלה יש מעמד עצמאי שאינו תלוי בטענות שהתערערו לגבי הפרת הסכם ופגיעה במוניטין ולכן אין מקום להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדה .
דהיינו , יש לקבל את ההתנגדות ללא תנאי לגבי הסך של 49,791 ש"ח. לגבי יתרת הסכום, בסך של 33,549 ש"ח (קרן) , ההתנגדות נדחית.
למען הסר ספק מובהר כי דחיית ההתנגדות אינה מונעת מהנתבעת להעלות את הטענות שהעלתה במסגרת ההתנגדות במסגרת התביעה שהגישה כנגד התובעת בבית משפט השלום בהרצליה. זאת כיוון שדחיית ההתנגדות אינה מקימה מעשה בי דין ( תא"ק 31898-09-11 , ס' 23 להחלטה מיום 10.6.12 )
12.
לאור התוצאה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ב, 18 יוני 2012, בהעדר הצדדים.